חָדְשַׁיִם לְאַחַר מִכֵּן, כְּבָר נִרְאוּ בַּבַּיִת סִימָנֵי הִתְאוֹשְׁשׁוּת רִאשׁוֹנִים. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה נָשְׁכוּ שְׂפָתַיִם, וְאִלְּצוּ אֶת עַצְמָם לַחְזֹר לַשִּׁגְרָה, מְנַסִּים לְהִתְרַגֵּל לְחַיֵּיהֶם הַחֲדָשִׁים. חַיִּים בְּלִי אִמָּא. 

 
שׁוּלַמִּית לֹא חָזְרָה. לֹא לַשִּׁגְרָה וְלֹא לְעַצְמָהּ. הַפֶּצַע הַפָּתוּחַ בְּלִבָּהּ מֵאֵן לְהַגְלִיד. חֶסְרוֹנָהּ שֶׁל אִמָּא הָיָה חַי וְצוֹרֵב. פָּשׁוּט לֹא הָיוּ לָהּ כֹּחוֹת לְהַמְשִׁיךְ. 

 
בַּשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת, חָשָׁה שׁוּלַמִּית שֶׁהִיא לְבַד. נְתוּנָה לַחֲסָדָיו שֶׁל גִּיל הַהִתְבַּגְּרוּת שֶׁנָּתַן בָּהּ אֶת אוֹתוֹתָיו. בְּלִי אִמָּא שֶׁתְּכַוֵּן, שֶׁתַּקְשִׁיב, שֶׁתְּעוֹדֵד, הָפְכָה שׁוּלַמִּית לְנַעֲרָה מַרְדָנִית הַבּוֹעֶטֶת בְּמֻסְכָּמוֹת וּבְמָסֹרֶת אָבוֹת.  

 
בְּעֵינַיִם כָּלוֹת הִבִּיט מִיכָאֵל עַל שׁוּלַמִּית בִּתּוֹ שֶׁהָלְכָה וְהֶחְלִיפָה צוּרָה וּלְבוּשׁ. נִסְיוֹנוֹתָיו לְקָרְבָהּ וּלְהַחְזִירָהּ לַתֶּלֶם עָלוּ בַּתֹּהוּ.

שׁוּלַמִּית הָלְכָה וְהִסְתַּגְּרָה בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, מְקִימָה סְבִיבָה חוֹמָה בְּצוּרָה שֶׁל צִינִיּוּת וְחֻצְפָּה. הָאֲוִירָה בַּבַּיִת נֶעֶשְׂתָה עֲכוּרָה, טוֹנִים צוֹרְמִים נִשְׁמְעוּ בּוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. וְהַזְּמַן שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל מְרַפֵּא אֶת הַפְּצָעִים, לֹא עָשָׂה הַפַּעַם אֶת תַּפְקִידוֹ. לְהֶפֶךְ. כָּל יוֹם שֶׁעָבַר רַק הֶחְרִיף אֶת הַמַּצָּב. 

 
יוֹם אֶחָד פָּנְתָה שׁוּלַמִּית לְאָבִיהָ וּבִקְּשָׁה לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ בִּיחִידוּת. 

 
"אֲנִי נוֹסַעַת לְהֹדּוּ," הֵטִילָה שׁוּלַמִּית אֶת הַפְּצָצָה. "לְהֹדּוּ?!" הֶלֶם אָחַז בּוֹ. "מַה יֵּשׁ לָךְ שָׁם?" עֲדַיִן קִוָּה שֶׁהַכֹּל חֲלוֹם רַע, מִמֶּנּוּ יָקִיץ בִּמְהֵרָה, אַךְ קוֹלָהּ הַנָּחוּשׁ שֶׁל בִּתּוֹ נִפֵּץ אֶת הַתִּקְווֹת. 

 
"בּוּדְהִיזְם, זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי שָׁם. אֲנִי הוֹלֶכֶת לִלְמֹד אֶת הַדָּת הַזּוֹ בִּרְצִינוּת..." 

 
פָּנָיו שֶׁל מִיכָאֵל הֶאֱדִימוּ. "יָצָאת מִדַּעְתֵּךְ?" זַעֲקָתוֹ הִרְעִידָה אֶת קִירוֹת הַחֶדֶר. "זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. אֵיךְ בַּת יִשְׂרָאֵל מַעֲלָה עַל דַּעְתָּהּ לְהָמִיר אֶת דָּתָהּ? אִם אִמָּא הָיְתָה כָּאן הַיּוֹם..." נִשְׁבַּר קוֹלוֹ וּדְמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינָיו. 

 
"אִמָּא לֹא כָּאן הַיּוֹם," עָנְתָה שׁוּלַמִּית בְּקוֹל נָמוּךְ. "בְּכָל אֹפֶן, הֶחְלַטְתִּי סוֹפִית, אַבָּא." 

 
"שֶׁלֹּא תָּעִיזִי לִקְרֹא לִי אַבָּא," סִנֵּן מִיכָאֵל וְזַעַם יוֹקֵד בְּעֵינָיו. "אִם אַתְּ עוֹזֶבֶת אֶת דַּת יִשְׂרָאֵל, אֵינֵךְ בִּתִּי, וַאֲנִי לֹא אָבִיךְ." 

 

 
שָׁלוֹשׁ שָׁנִים בִּלְּתָה שׁוּלַמִּית בַּמִּנְזָר הַהָדִּי. הַנֶּתֶק עִם מִשְׁפַּחְתָּהּ הָיָה מֻחְלָט. אָבִיהָ לֹא עָנָה לַמִּכְתָּבִים הָרַבִּים שֶׁשָּׁלְחָה. גַּם שִׂיחוֹת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ לֹא זָכוּ לְמַעֲנֶה. 

 
יוֹם אֶחָד יָצְאָה שׁוּלַמִּית לְטַיֵּל בַּשּׁוּק הַמְּקוֹמִי. "שׁוּלִי!" הִפְתִּיעַ אוֹתָהּ קוֹל מֻכָּר. "רִבְקָה, זוֹ אַתְּ?" נִדְהֲמָה שׁוּלַמִּית. רִבְקָה הִיא חֲבֶרְתָּהּ הַטּוֹבָה מֵהַתִּיכוֹן. "בָּרוּר!" הֵשִׁיבָה רִבְקָה וְהִסְתַּעֲרָה עָלֶיהָ בְּחִבּוּק. "כָּל כָּךְ כָּאַב לִשְׁמֹעַ עַל אַבָּא שֶׁלָּךְ!" מִלְמְלָה רִבְקָה. 

 
"מָה?!" שׁוּלַמִּית קָפְאָה עַל מְקוֹמָהּ. 

 
"אֲנִי מִצְטַעֶרֶת!" גִּמְגְּמָה רִבְקָה בִּמְבוּכָה, "חָשַׁבְתִּי שֶׁיָּדַעְתְּ... אַבָּא שֶׁלָּךְ נִפְטַר חֲצִי שָׁנָה אַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתְּ אֶת הַבַּיִת..." 

 
שׁוּלַמִּית כָּשְׁלָה תַּחְתֶּיהָ. 'הָרַגְתִּי אֶת אַבָּא שֶׁלִּי.' יִסְּרָה אוֹתָהּ הַמַּחְשָׁבָה. 'הַמַּעֲשִׂים שֶׁלִּי הִכְאִיבוּ לוֹ כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא לֹא הֶחְזִיק מַעֲמָד.' 

 
בּוֹ בַּמָּקוֹם הֶחְלִיטָה שׁוּלַמִּית לַעֲזֹב אֶת הֹדּוּ, לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָשׁוּב לְאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אֶת אַבָּא שֶׁבָּאָרֶץ, לֹא תּוּכַל לִרְאוֹת בֵּינְתַיִם... 

 

 
מוּל שְׂרִיד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָמְדָה שׁוּלַמִּית, יָדֶיהָ נִתְמָכוֹת בָּאֲבָנִים הַקְּדוֹשׁוֹת, רֹאשָׁהּ מֻשְׁפָּל, וְעֵינֶיהָ מוּצָפוֹת דְּמָעוֹת. "אַבָּא יָקָר שֶׁלִּי," רָעֲדוּ יָדֶיהָ כְּשֶׁהֶעֶלְתָה אֶת תְּחִנָּתָהּ עַל גַּבֵּי הַכְּתָב. "אָנָּא סְלַח לִי עַל מַעֲשַׂי הַנּוֹרָאִים, מְחַל לִי עַל הַסֵּבֶל שֶׁגָּרַמְתִּי לְךָ. אֲנִי חוֹזֶרֶת בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. אָנָּא, קַבֵּל אוֹתִי כְּבַת." 

 
שׁוּלַמִּית נִסְּתָה לְהַכְנִיס אֶת הַפֶּתֶק בְּאַחַד הַסְּדָקִים שֶׁבֵּין אַבְנֵי הַכֹּתֶל, אַךְ כְּאִלּוּ לְהַכְעִיס, נֶאֶטְמוּ הַלָּלוּ בְּפָנֶיהָ. הִיא נִסְּתָה לִתְחֹב אוֹתוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם, אַךְ הַפֶּתֶק הַסּוֹרֵר נָפַל לָרִצְפָּה. 

 
שׁוּלַמִּית נִצְמְדָה לַמְּחִצָּה. מֵעָלֶיהָ, בְּעֶזְרַת הַגְּבָרִים, הִבְחִינָה בְּסֶדֶק שֶׁבּוֹ תּוּכַל לְהַכְנִיס אֶת הַפֶּתֶק. הִיא הֵרִימָה אֶת יָדָהּ וְנָעֲצָה אֶת הַפֶּתֶק בְּתוֹךְ הַסֶּדֶק. הַפַּעַם, קִבְּלוּ הָאֲבָנִים אֶת הַפֶּתֶק שֶׁלָּהּ. פֶּתֶק אַחֵר הָיָה זֶה שֶׁנָּפַל. 

 
שׁוּלַמִּית הִתְכּוֹפְפָה לְהָרִים אֶת הַפֶּתֶק הָאַלְמוֹנִי, וְזִהֲתָה כְּתַב יָד מֻכָּר. בְּלֵב פּוֹעֵם פָּתְחָה אֶת הַפֶּתֶק, וְעֵינֶיהָ בָּלְעוּ בִּשְׁקִיקָה אֶת הַכָּתוּב. "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָנָּא רַחֵם עַל שׁוּלַמִּית בַּת דְּבוֹרָה. שְׁמֹר עָלֶיהָ שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה וְנֶאֱמָנָה. זַכֵּה אוֹתִי לוֹמַר לְשׁוּלַמִּית הַיְּקָרָה שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ וְסוֹלֵחַ לָהּ מִכָּל הַלֵּב..." 

 
רֹאשָׁהּ שֶׁל שׁוּלַמִּית הִסְתַּחְרֵר וְהִיא נָפְלָה עַל רִצְפַּת הַכֹּתֶל, מְאַבֶּדֶת אֶת הַכָּרָתָהּ. 

 
שׁוּלַמִּית הִתְעוֹרְרָה לְחַיִּים חֲדָשִׁים, עֲשִׁירִים וּמְלֵאִים. הִיא זָכְתָה לְהָקִים בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל סָפוּג בְּתוֹרָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם.