הַפָּרָשָׁה פּוֹתַחַת בְּדִינֵי טֻמְאַת הַיּוֹלֶדֶת וְטָהֳרָתָהּ, וּמְצַוָּה לָמוּל אֶת הַבֵּן בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי.
עִקַּר עִסּוּקָהּ שֶׁל הַפָּרָשָׁה הוּא בְּדִין הַצָּרַעַת.
הַצָּרַעַת אֵינָהּ קַיֶּמֶת בְּיָמֵינוּ, וּבֶעָבָר הָיָה נֶעֱנָשׁ בָּהּ אָדָם שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע.
אָדָם שֶׁמְּגַלֶּה עַל גּוּפוֹ כֶּתֶם צָרַעַת, נִרְאֶה אֶל הַכֹּהֵן. הַכֹּהֵן בּוֹחֵן אֶת הַנֶּגַע וּמוֹרֶה לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע, לְטַמְּאוֹ, אוֹ לְהַסְגִּירוֹ לְשִׁבְעַת יָמִים לְצֹרֶךְ בְּדִיקָה נוֹסֶפֶת שֶׁל הַנֶּגַע.
הַמְּצֹרָע הַטָּמֵא יוֹצֵא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיוֹשֵׁב שָׁם בָּדָד.
הַצָּרַעַת יְכוֹלָה לְהוֹפִיעַ גַּם עַל בְּגָדִים, בְּצוּרַת כְּתָמִים יְרֻקִּים אוֹ אֲדֻמִּים. אֶת הַבֶּגֶד הֶחָשׁוּד יֵשׁ לְהַרְאוֹת אֶל הַכֹּהֵן שֶׁמַּחְלִיט מַה דִּינוֹ.
