בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּכָל שֶׁבַע שָׁנִים יֵשׁ לְקַיֵּם 'שְׁמִטָּה' – הַחַקְלָאִים מַפְסִיקִים אֶת עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה לְשָׁנָה שְׁלֵמָה, מִתּוֹךְ הַכָּרָה וֶאֱמוּנָה שֶׁפַּרְנָסַת הָאָדָם מַגִּיעָה מֵאֵת ה'. כַּאֲשֶׁר אָדָם הִלְוָה כֶּסֶף לַחֲבֵרוֹ, וְהִגִּיעָה שְׁנַת הַשְּמִׁטָּה, עַל הַמַּלְוֶה לְוַתֵּר עַל גְּבִיַּת הַחוֹב.

הַכּהֲֹנִים, מְשָׁרְתֵי ה', מְצֻוִּים לִשְׁמרֹ עַל קְדֻשָּהׁ וְטָהֳרָה יְתֵרָה. אָסוּר לָהֶם לְהִטַּמֵּא לְמֵתִים, לְמַעֵט שִׁבְעַת בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר.

אֱלֹקִים מוֹסֵר לְמֹשֶׁה אֶת דִּינֵי הַקָּרְבָּנוֹת הַשּׁוֹנִים.

בפרשתנו הַתּוֹרָה מַמְשִׁיכָה לְפָרֵט אֶת דִּינֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת. 

יְמֵי המילואים, מיתת נָדָב ואביהו וָעוֹד בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ

בְּרִית מִילָה, דִּינֵי צָרַעַת  וָעוֹד בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ

"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" מְצַוֶּה ה', וּמוֹסֵר לְמֹשֶׁה סִדְרָה שֶׁל מִצְווֹת בְּנוֹשְׂאִים שׁוֹנִים. 

בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה מְתָאֶרֶת הַתּוֹרָה אֶת סֵדֶר עֲבוֹדַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. בְּסִיּוּם הַפָּרָשָׁה מַזְהִירָה הַתּוֹרָה לְהִתְרַחֵק מִגִּלּוּי עֲרָיוֹת וּמַעֲשֵׂי תּוֹעֵבָה.

טָהָרַת הַמצורָע, נגעי בָּתִּים וָעוֹד בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ