עוצמה ועושר אגדיים אך גם פחדים וחששות לחיים
 
לאחשוורוש היה כוח אדיר ונדיר בהיסטוריה - הוא שלט כמעט על כל העולם כולו, ל"צווי מלכותו" (ספרי המלך) נשמעו כל מדינות העולם! גם עושרו היה אגדי ממש, הוא ערך משתה אדיר במשך מאה שמונים יום, פרק זמן ממושך ויוצא דופן. באולם יוקרתי ביותר, מרוצף באבנים טובות יוקרתיות, "רצפת בהט ושש ודר וסוחרת", הסבו האורחים על "מטות זהב וכסף", המזון והמשקאות המרובים והמשובחים שהיו "כרצון איש ואיש" הוגשו "בכלי זהב" - שפע ועוצמה מופלאים ממש.
 
ההיסטוריה מלאה במלכים ושליטים עריצים אדירים, אך כשמתבוננים היטב באישיותם מגלים שהם באמת פחדנים ופרנואידים, על כל צעד ושעל הם חוששים מבגידה והפיכה שלטונית וממתנקש העומד לרוצחם. מתקיים בהם מאמר חז"ל "מרבה נכסים מרבה דאגה", שככל שהנכסים מרובים יותר, כך גם הדאגות מרובות יותר.
 
[לדוגמא "הורדוס" המלך שלמרות גדולתו העצומה - שבנה את המקדש המפואר ועוד כמה פרוייקטים אדירים גם ביחס והשוואה לקנה-המידה המודרני, ובכל-זאת היה פחדן ומוג לב, עד שבשל פחדי שווא רצח גם את אשתו, ילדיו, חכמי ישראל ועוד ועוד. דוגמא נוספת פקחיהו ופקח בן רמליהו בספר מלכים, שארגן מרד מתוך הארמון עצמו].
 
מסתבר שגם אחשוורוש היה פחדן וחלש אופי, הוא חשש ממזימות וקנוניות אפילו "בתוך ביתו", בארמונו המפואר הסתובב מפוחד וחרד - המגילה מצביעה על מספר עובדות המלמדות ומגלות את עוצמת פחדיו:
 
1) את ושתי אשתו המלכה הרג בהנף יד מחשש שהיא זוממת לפגוע בו: גם באדם הכי קרוב אליו, אשתו אהובתו, לא בטח, וחשש שהיא זוממת ליטול את חייו!
 
2) שני עוזריו הקרובים, סריסי המלך, "בקשו לשלוח יד במלך" להרעיל את מזונו ולהמיתו ובנס ממשי, 'הנתין הזר', היהודי הצדיק מרדכי - הצילו.
 
3) הוא הסתגר בתוך ארמונו מוקף בחיל המלכותי וחשש לפגוש באנשים זרים, אפילו במקורבים אליו ואפילו באשתו - אסתר המלכה, בה בחר ואהב מאלפי או רבבות נשים - לא סמך ובטח. שלושים יום רצופים לא פגש בה, והיא מספרת שבעלה חושש ממנה שאם תתראה בפניו הוא עלול לגזור עליה מוות, "אחת דתו להמית"! אפילו בצדקת מיוחדת כאסתר, אינו מאמין ובוטח והוא חושד שמא היא זוממת לרקום נגדו הפיכה, לכן אם תתקרב אליו ללא הזמנה, הוא עלול להורות על הריגתה! אדם חולני החושש שאשתו באה להורגו! 

 
הפחד מהמן הרשע
 
ב"עשרת אלפים ככר כסף" קנה "ראש השרים" המן הרשע את השלטון, "חותם המלכות", והפך לשליט-עליון למעשה. אחשוורוש אמנם נשא את התואר "מלך" אבל כוח השלטון למעשה, החותמת, היו בידי המן.
 
הציווי "לכרוע ולהשתחוות להמן" לא הוסיף בבטחונו של המלך אחשוורוש... כששמע שהכל נוהגים בהמן מנהג מלכות ממש, כורעים ומשתחווים לו, גברו חששותיו מהפיכה, מעתה הסתגר "בחצר הפנימית" שבארמונו וכאמור אפילו אשתו לא הורשתה להפגש עמו, כל אדם היה חשוד כמתנקש, לכן הודיע: "כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך .. אשר לא יקרא - אחת דתו להמית".
 
כניסתה הפתאומית של אסתר לחצר המלך ובקשתה ל"מפגש פיסגה אישי" בין שלוש הקדקודים: המלך, המלכה והמן, רק הגבירו את חששותיו ופחדיו: הנה אף אשתו רוקמת נגדו מזימות, עם הטוען לכתר - המן.
 
בשלב זה של מצוקה וחרדה, מנוחתו מוטרדת, עד שאינו מצליח להירדם בלילה - "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", בחששו מחבל ההפיכה ההולך ומתרקם סביבו!
 
בצר לו פנה למצוא עיצה "בספר הזכרונות" ומצא בו "סיפור שחור" נוסף, ניסיון התנקשות בחייו, שני סריסיו משומרי ראשו, ניסו להורגו ומרדכי היהודי הצילו. תוך כדי הרהורו בנסיון ההתנקשות נשמע רחש בחצרו והנה אותו המן החשוד בעיניו כמוביל המהפכה, בא לבקש לתלות על עץ את מי שהציל את חייו.
 
הסוף הטוב ידוע: אחר שהמלך נחרד מכך ש"המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה", וחשש שההפיכה מתחילה למעשה... אזר אומץ תפש את הגה השלטון בידיו וגזר להפוך גזירתו, לתלות את המן הרשע ולהעביר את "חותם המלכות" למרדכי הצדיק.
 
המלך אחשוורוש, היצר הרע נשאר כנוע, תחילה בפני הרוע והרשעות של המן ובסוף בפני הצדיקות של אסתר ומרדכי.
 

הגזירה ב"משקפי" הקבלה
 
חז"ל אומרים שיש סיבה רוחנית לגזירה הנוראית של אחשוורוש והמן - "להשמיד ולאבד את כל היהודים" - עונש משמים על שישראל נהנו מסעודת אחשוורוש.
 
בקבלה מוסבר שעונשי התורה אינם סתמיים ומקריים, הם מכוונים ומדוקדקים, הם תוצאה ישירה מהחטאים והעוונות של בני האדם; חטאים מגבירים ומחזקים ומעניקים עוצמה וכוח לכוחות הרע השלילה, וכתוצאה מכך יש לאותם כוחות רעים - כוח ואומץ לפגוע באדם החוטא. והעונשים ניתנים לאדם כדי לתקן ולהחליש את הרע.
 
גם העונש בגזירת המן הינו תוצאה ישירה ממעשה החטא, בחטא ההנאה מסעודת הרשע, הגבירו ונתנו כוח לכוחות הרע, וכתוצאה מכך קיבלו "נציגי כוחות הרשע והעמלקים בעולם" - המן הרשע והמלך אחשוורוש - תוספת כוח, כך הם יכלו לגזור גזירות נגד כוחות הרע.
 
שיבה בתשובה של האדם החוטא מבטלת ומשיבה חזרה את הכוח שניתן לכוחות הרע, וכאשר "מרוקנים" את הרע מכוחו - ממילא בטלות הגזירות הרוע שלו. ונהפכים הזדונות לזכויות. 

 
התמודדות מול היצר הרע
 
המלך אחשוורוש מסמל את כוחות הרוע והיצר-הרע: בלבו של האדם שוכן כוח ההרס, ה"יצר הרע", המנסה כל העת לפגוע ולהזיק לאדם על ידי פיתויים לסור מהדרך הנכונה והטובה של התורה והמצוות. הניסונות שמציב היצר הרע קשים ונוראיים ולעיתים האדם צורך לנהל נגדם מלחמת חורמה קשה מאוד. ספרי החסידות מלאים בעצות כיצד לנהל את המאבק בדרך נכונה ולהצליח להרחיק ולהניס את היצר הרע.
 
אחת העצות היא להסתכל על היצר הרע כמו על אחשורוש, שהוא 'נר של נייר' - הניסיונות והפיתויים הנראים כקשים ביותר, ברגע שמתחילים להאבק נגדם, הם נמסים ובטלים לחלוטין.
 
לכן אין לחשוש מההתמודדות עם היצר ואין להכנע מפניו, יש להשיב מולו מלחמה, ולעיתים רבות עצם ההחלטה להלחם נגדו, תכניע ותשבור אותו. בכל עת שהיצר מנסה לכבוש את המחשבה, דיבור ומעשה של האדם - יש להראות לו את עוצמת אמונתנו מה' ומיד אותו רע יימלט מאתנו.
 
אדמו"ר מהוריי"צ עמד בנסיונות מרים וקשים של עונש מוות, בעת "ישיבתו" בכלא הסוביטי "בעוון" לימוד תורה והפצתה, ולפי דרך הטבע לא היה לו כל סיכוי לצאת משם בחיים, אך הוא מספר שהחליט בעצמו לא להתחשב באויבים הרעים ולהתעלם מהם לחלוטין כאילו אינם קיימים, ובזכות זה למרות "שלכתחילה היה נראה שהם מציאות חזקה וגדולה, הנה על-ידי התוקף נתבטלו ממציאותם, ועד שנשתחרר ממאסרו" (סה"מ מלוקט, א, קפט).
 
גם במאבק האישי של כל אדם מול הרשע - ההחלטה האישית שהיצר אינו אלא "אין ואפס", תבטל ותעלים את הרע ותביא גאולה אישית וכללית לעולם כולו. 

 
נשק סודי נגד הגלות
 
כמו היצר הרע ואחשורש גם הגלות זה בסך הכל נמר של נייר, ובקלות ניתן להכניעה ולגלות את האמת האלוקית של הגאולה:
 
חושך הגלות נראה איום ונורא שאין יכולתינו להתמודד מולו. מי מאתנו יכול להתמודד מול אוייב מר כמדינות הרשע, או ככוחות הרוע המנסים לפגוע בשמירת המצוות ובעושים להפצת תורה וחסידות בכל רחבי תבל. אבל כשפועלים באמת ומתעלמים מהקשיים מגלים שכל המנגדים בטלים כאין ואפס ממש.
 
בקהילה יהודית גר ברנש חזק ואלים שהפיל חיתתו על כולם. במיוחד פגע ודרס את חכמי התורה, הרבנים ועניני היהדות. כשנבחר רב חדש לעיר, הזהירוהו מאותו טיפוס מפוקפק, אבל הרב ענה שאינו חושש מפניו, כי יש לו "נשק סודי" להכניע כל אדם. אכן למחרת בחירתו צעד הרב לביתו של אותו ברנש לחנכו להטיב דרכיו. הלה החציף פנים אל הרב, קללו עד שנטל מקל ובא להכותו, אבל הרב הצליח להכניע ולהשקיט אותו ואט אט שב הברנש לדרך הישרה.
 
כששאלו את הרב מה הנשק הסודי שעמו הכניע את הברנש, השיב: "אהבת ישראל! כשהלה בא להכותי, הרהרתי בלבי שגם לו יש מעלות וכשעוררתי בלבי אהבה אליו, הכנעתי את כעסו ושנאתו, את יצרו הרע, וכעסו נחלש ונרגע ואף הוא החל לאהוב אותי, ואט אט דברי חדרו ללבו עד ששב לדרך הישר". "כמים הפנים אל פנים כן לב האדם אל האדם" אם נואהב את הזולת גם הוא יתעורר באהבה אלינו. בכוח האהבה אותו אדם תקיף, נמר עז פנים, שהפיל חיתתו על כל העיר, הפך לנמר ניר וכבשה תמימה.
 
גם הגלות הכללית תוכנע על-ידי אהבת ישראל. הכל יודעים שבהתוועדות האחרונה של הרבי, בפרשת ויקהל תשנ"ב, נסובו עיקרי דבריו הקדושים על אהבת ואחדות ישראל. הרבי צעק מקירות לבו שהגאולה האמיתית והשלימה בוא תבוא על-ידי אהבת ישראל, פשוטו ממש לאהוב כל יהודי גם מי שחושב ונוהג אחרת, וכבר נאמר במגילת אסתר "ישנו עם אחד מפוזר", שלמרות שישראל מפוזרים, הם "עם אחד". סיסמתינו היא: "אהבת ישראל תביא את הגואל", במהרה בימינו בקרוב ממש.