1. הכיצד עשוי המלח להוסיף טעם משיב נפש במאכל, שעה שהוא עצמו מר מאוד והנפש קצה בו?
 

2. המלח הוא אמנם חומר משמר ומונע מהתפוררות המזון והתרקבותו, אך מאידך הוא מפורר וממיס. הכיצד?

3. מדוע הוא מהווה סמל לברית עולם המכונה ברית מלח עולם? (במדבר י"ח, ט')

רעיונות שונים מסתתרים מאחורי למילה "מלח" ומתגלמים בשרשים השונים הנוצרים מהפוך סדר האותיות. מה הם ומהו הקשר בינם לבין המלח? הכיצד רואה החסידות את הקשר שביןהמַלָח בעל הספינה המערב את המים ומכה בגלים – ובין המֶלַח? כיצד הוא מהווה סמל לאבןהאחלמה המביאה חיזוק ורפוי לנפש? כיצד ניתן לראות במלח סמל למחול ולמחילהולנקודת החולם שנמצאת בראשן של אותיות? ומהו הקשר שבין המלח והלחם?

הגימטריא של המילה "מלח" עולה על סכומן של אותיות המילה "מזלא" שמשמעותה המשכהוהצטמצמות של אור ה' ושם אלוקים (נזילה). המלח מסמל ענין של מדידה בקו המידה, כמה ואיך ימשך האור בכלים השונים, אף שהוא עצמו אינו נמשך בהם, ומשם נובעת הסיבה להיותו של המלח סמל וגורם לכל הרעיונות הנ"ל.  הכיצד?

יצירתו

המלח הגשמי מתהווה על ידי שריפתם של המים, המים מטבעם מתפשטים ונוזלים במידה של חסד, אך האש מביאה אותם למצב של גבורה ושל התכווצות והגלדה. זהו יסוד האש שבמים הגורם לכך, גם באש יש מים ולכן מכבים המים את האש. ומאחר שביסוד המים יש אש, היא שורפת ומכווצת אותם. כיווץ זה גורם שהטעם הנעלם במלח מתקבץ ונמשך אחר כך במאכל באופן גלוי באופן של טעם נעים מאוד וערב בו. הכיצד?

למעשה, קיימת כאן מידה של גבורה שבחסד. מידת החסד היא פה המקור והמניע שהוא מסמל נועם ומתיקות, והגבורה מסמלת ענין של מרירות. הטעם המר שבמלח הוא למעשה הגבורה שבחסד, והיא מעלימה בתוכה על הטעם הערב. אך כשהמלח מגיע למאכל ומתבל אותו, מתגלה בו טעמו המקורי הנעים והערב מאוד של מידת החסד, והוא משיב נפש.

תפקידו

1.      מפליט דם
בשל הגבורה שבו, הוא עשוי לגרום לדם להפלט מבשר הקרבן. יש כאן סמל לגבורה שהיא ממרקת ומייסרת ומביאה לזכוך ולחיזוק והחלמה, היות והקרבן מסמל את זכוך הנפש והתבררותה מגורמים תאוותנים בסמל של דם, כמו כעס ויוהרה והתפשטות של בערה תאוותנית. ושעה שהפסולת נפרשת, מתגלה הטעם הערב והמקורי שנסתר בקרבן.

2.      מרפא:
על ידי המלח שעל הקרבן, הדם נפלט, ועל ידי ניסוך המים, נמשך המלח מהמזבח למי תהום והוא הופך אותם למי מקווה מטהרים. ההפרדה בין המים העליונים בבריאת העולם בתור שמים ובתור מי תהום הפרידה בין הטוב והרע בתור מים מאררים, ואולם המלח שעל גבי הקרבן רפא אותם והפך אותם למים חיים. 

3.      הופך מר למתוק
המלח, אפוא, אינו רק מפריד את הרע מהטוב ומביא לגילויו של הטעם שנעלם בגללו, אך הוא אף מרפא והופך את המר למתוק, היות ושרשו הוא גבוה ביותר והוא מגיע לאותו מקום שבו הופכות הגבורות לדינים ושם הוא מכלה אותם. (הוא מסמל את המשכיות אור ה' ושם אלוקים המצמצם, ולכן נמשכת משם יניקה לחיצונים. זהו הגורם לדינים. 

4.      מלח על השלחן:
ולכן שמים מלח על השולחן במגמה להגן מהיסורים היות והוא משרש הגבורות והוא ממתיק אותן. אך למעשה, גבורות אלה הן גם שם אלוקים של צמצום שבתוכם מסתתרת המשכה של שם ה' וזו נותנת קיום ושמירה והופכת לברית מלח.

5.      ברית מלח
וממש כמו שברית היא סמל לקשר והתחברות ומעורבות של האחד בשני באופי של משפיע ומקבל, כן מסמל המושג ממולח, שמשמעותו ערוב. שעה שיש השפעה באופי של גבורה והצטמצמות מהמשפיע למקבל, המקבל מתבטל כדי לאפשר מצב של קליטה ללא הפרעות של רגשנות יתר. התבטלות זו היא תוצאה של כווצין ודחיקת האיגו, ואולם עם תום ההשפעה, המקבל מעכל את החומר והוא מביאו למצב של הבנה והתפשטות בבינתו, והוא חש את החסד (ששורשו המים, ומהם נוצר המלח) והעונג המקוריים שהוו את הלב של ההשפעה, אך כדי לקבלה נזקקו למצב של גבורה שבחסד, למצב של אש הגורמת כווצין והתבטלות, ממש כמו המלח שאין בו טעם גלוי, אך למעשה, מקורו הוא חסד (המים) ועונג, אך כדי להמתיק את המאכל, הוא נזקק לפני כן למצב של גבורה וכווצין בו מגיע טעמו של המלח לגלויו המקורי והערב במידה של חסד.

6.      מחל ומחילה, חולם:
מחול היא גם תנועה שמגמתה להתחבר לזולת בתנועה של עונג, אך מקדימה אותה תנועה של רתיעה, נסיגה והתבטלות – גבורה וכווצין, כדי להגיע למצב של מגע ועונג. זהו סמל של חולם שהוא נמצא בראשן של האותיות והמתבטא בתנועת התעלות ובמחילה שמשמעותה אהבה המביאה לברית, מעורבות והתקשרות, ולא עוד לפרוד ודינים.

7.      חלום:
חלום הוא מצב שהתפיסה אינה צלולה, אך תועה ומדומה, כשהעולם החומרי והשפל, שלמעשה, נמשך ממקור של עונג עליון, מקבל למטה צביון של תאווה ותענוגים של מחשך.

8.      החלמה:
אך ההחלמה היא כשהאדם מבין שהסיבה שהוא נמצא בעולם חמרי זה, היא לא חלילה להכשל בחולי, אך אדרבא בצורה של "מלח" – מזלא, האור האלוקי משרשו הנעלה המסתתר בעולם זה מאפשר ליהודי מגע ישיר בקודש בדרך התורה המדומה ללחם, כשהאור האלוקי חודר פנימה לישותו של האדם. אך המלח הוא סמל לפנימיות התורה, שאמנם, אינה מובנת ונתפסת, כמו טעמו של המלח הנעלם ואינו נתפס בחושינו הדלים והעונג האדיר מצטייר כמו טעם מר, אך המלח מביא את המאכל למשיב נפש בשל העונג שבו. כך מביאה הקבלה ופנימיות התורה לטעם ערב וליראת ה', כך שהתורה הנתפסת "והנגלה" שבה מקבלת צביון עשיר מאוד! ותורה שתתקיים.

9.      מַלָּח – מנהיג הספינה:
המַלָּח המכה במים ומערב אותם, משבית את הגלים, כמו מלח המכה בדינים בשרשם, כך מכה המלח בכל מה שמסתיר ומעלים על הקודש באופן של כסויים חומריים גסים, זהו סמל להמתקת הגבורה על ידי אור ה', וממשיך את אור ה' לתחתונים, כך שתהיה התחברת ועל ידי הספינות – על ידי המצוות יתעלו לעליונים בשל כוונת המצוה שנוטע המלח באופי של לימוד הקבלה ופנימיות התורה. זה למעשה מניע את הספינה, מניע את המצוה ומביא להתערבות והתחברות העליונים והתחתונים, וזה פירושו של מַלָּח, שמערב (על ידי שמכה במשוטים במים) ומביא למצב של ברית והתחברות.

הבא נסכם את הרעיונות הנ"ל:

יצירתו:

שריפה של מים

גבורה שבחסד. האש מכווצת את המים בגבורה.

טעמו:

מר כי אינו נתפס בטעמו המקורי והעשיר, כי החושים דלים לתפסו.

חכמת פנימיות התורה, אינה נתפסת בשל עוצמת האין סוף שבה.

תפקידו:

א) גורם לפליטת הדם מהקרבן

א) ממרק בגבורה ויסורים ומסיר את הסיגים שבנפש ומביא להזדככותה.

ב) מוסיף טעם במאכל היות והאש מכווצת את המים והטעם הנעלם נמשך ומתגלה במאכל 

ב) מביא ליראת שמים על ידי הקבלה שהיא, אכן, חכמה נעלמת, כך שלתורת הנגלה יהיה קיום.

ג) מרפא (אחלמה)

ג) המלח בקרבן יורד למי תהום המאררים והופכם למי מקוה מטהרת. כך רפא אלישע את מי יריחו.  

ד) חומר משמר, גורם לכווצין בחומר, כך שהטעם האמיתי ישמר.

ד) ברית מלח – השפעת גבורות המשפיע והצטמצמותו למקבל גורמת להתבטלות וכווצין המקבל, כך שאחר כך יהנה מהחסד והטעם שבחכמת המשפיע באופן של מים מתפשטים ובינה מתפשטת והנאה ממנה.

ה) מגן מפני היסורים. לכן שמים מלח על השולחן. הוא ממתיק את הגבורות בשורשן, כי הוא השרש שלהן.

לקמן המחשת הסמלים של המלח:

מחול:

תנועה של גבורה, רתיעה וכווצין של בטול כדי להביא אחריה התחבורת והשפעה של אור החסד.

מחילה:

אהבה, לאחר ההתבטלות של כווצין וגבורה של התבטלות המקבל,יאיר עליו ה'.

חולם בראש האותיות:

זהו מצב של התעלות

לחם ומלח:

תורת הנגלה ופנימיות התורה – הפרדה בין טוב לרע, ואולם, על ידי הקבלה, נהפך הרע לטוב.

חלום והחלמה:

העולם החומרי נתפס בחלומו של אדם לעיקר המציאות, אך מצב של החלמה, היא תפיסה ראציונאלית המביאה עמה נוהג של התבטלות.

מלח המשיט ספינה במים:

המים הם סמל לעולם חמרי המכסה על אור ה'. המלח מכה בדינים בשרשם, מערב את המים, מביא למצב של התחברות ומפלס נתיב לספינות למקיימי התורה ומצוות להתעלות לה' על ידי שהוא נוטע בהם יראת שמים.

ע"פ לקוטי תורה ויקרא ג', ז' ומאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא חלק א' עמ' כ"ו–ל"ב