פרשתנו, פותחת את החומש השלישי בחמישה חומשי תורה. ספר ויקרא נקרא גם תורת כהנים, כיון שהוא מכיל את כל ההלכות של הכהנים בעת עבודתם במשכן ובמקדש.

פרשת השבוע - פרשת ויקרא, עם פירוש רש"י

הקריאה בלשון חיבה מופנית לא רק אל משה כי אם אל כל יהודי. כפי שמוסבר בתורת החסידות, יש בכל יהודי "ניצוץ" מנשמת משה-רבינו, ואל אותו ניצוץ פונה הקדוש-ברוך-הוא באותה חיבה ואהבה שפונה אל משה עצמו.

על כל חטא, גם על החמור ביותר, מסוגלת התשובה לפעול כפרה וסליחה מידית. לכן גם קובע הרמב"ם להלכה: "סוף ישראל לעשות תשובה (וכיום, אין יהודי שלא הרהר מימיו תשובה)… – ומיד הם נגאלים".

כאשר אנו משקיעים את המיטב שבנו וברכושנו למען השם – אנו מעוררים אצלו חיבה מיוחדת אלינו, וכך אנו מבטלים מעלינו גזירות רעות ומקרבים את בניין בית המקדש השלישי, בו נקריב קרבנות כפשוטם.

מתוך ההתגלות האלוקית העליונה ביותר יש לעבור לעבודת ההתעלות של בני-האדם.

התגלותו של הקדוש-ברוך-הוא אל משה הייתה בממדים 'זעירים' – במידה שהוא יכול להכיל.

גם אם עדיין לא נעשתה הכפרה, וקל וחומר שעדיין לא הגענו ל'מחבב' – בכל זאת אלוקים כבר דואג לעם ישראל, מסלק ממנו את הגזֵרות הרעות ומזין אותו בכל השפע הגשמי והרוחני הדרוש לו.

המילים "נפש כי תקריב" רומזות להקרבת הנפש. 'לזבוח' את הנפש הבהמית על מזבח הרצון האלוקי. כל 'זביחה' כזו, כל התגברות על היצר הרע, מקרבת אותנו אל הגאולה השלמה

לכל אחד יש את ה"בהמה" שלו - גופו וענייניו הגשמיים. הוא אינו צריך לפגוע בהם, הוא צריך להמשיך לעסוק בעניינים האלו. אבל!  - להוציא מכל זה את ה'חיות'!  כל העיסוקים האלה הכרחיים, אבל לא הם העיקר בחייך. 

כיום אין לנו בית-המקדש ואין אנו יכולים להקריב קרבנות כפשוטם של דברים, על גבי המזבח, אבל המשמעות הרעיונית של הקרבנות היא נצחית והיא תקפה גם בעבורנו, כאן ועכשיו

"ויקרא אל משה", לשון חיבה - חיבה יתירה ומיוחדת, שהרי בלאו הכי, מובן ופשוט גודל החיבה של ה' למשה. ורק על ידי קריאת חיבה זו נמשכת הארה והשפעה למשה, המסייעת בעדו לעלות ולבוא אל אהל מועד. 

הכיצד רואה החסידות את הקשר שבין המַלָח בעל הספינה המערב את המים ומכה בגלים – ובין המֶלַח? כיצד הוא מהווה סמל לאבן האחלמה המביאה חיזוק ורפוי לנפש? כיצד ניתן לראות במלח סמל למחול ולמחילה ולנקודת החולם שנמצאת בראשן של אותיות?

אילו היינו מצוּוים לתרום את בשר הקורבנות לאכילת עניים ונזקקים - מילא; אבל לשרוף בהמות שלמות על המזבח -למה, מה התועלת בדבר? וכי לא חבל על הבשר?!