יום השבת רומז ל"יום שכולו שבת ומנוחה" – כפי שמכונים ימי הגאולה השלמה. כאשר תבוא הגאולה יעמוד על תלו בית-המקדש השלישי, שיהיה המושלם ביותר מכל בתי-המקדש. והשלמות הזו תלויה בעבודה שלנו כעת, ב'ערב שבת'
סדר היום בבית-המקדש היה נפתח בסיור מקדים, לוודא כי כל הכלים מונחים במקומם וראויים לעבודה. הבדיקה הייתה נערכת מוקדם מאוד, בשעה חשוכה, ולכן נעזרו הכוהנים המסיירים באבוקות אש שתארנה להם את הדרך. בשבת, בה אין מטלטלים אש, נערכה הבדיקה לאור נרות שדלקו שם מלפני כניסת השבת.
טלטול אש אינה מלאכה שאסורה מהתורה (בשונה מהצתת אש, למשל, שאסורה מהתורה). זו אחת מהפעולות שחכמים אסרו לעשות בשבת (ומכונות 'שבות'), כדי להרחיק את האדם מאפשרות שייכשל בעשיית מלאכה שאסורה מהתורה. לפיכך מפליא הדבר שנמנעו הכוהנים מלטלטל בשבת את האבוקות, כי הלוא ישנו כלל האומר "אין שבות במקדש" – בבית-המקדש לא תקפות גזרות חכמים בהלכות שבת. מדוע אפוא נזהרו הכוהנים בגזרת טלטול האש?
התשובה היא, שהכלל "אין שבות במקדש" מתייחס רק לפעולות המתבצעות בשטף העבודה. אך הבדיקה המקדימה נועדה לשם כבוד (שלא ייווצר מצב שבאמצע העבודה יגלו כי חסר כלי וילכו לאתר אותו) ואינה חלק מהעבודה המחויבת – ולפיכך עליה לא חל הכלל. אדרבה – כבודו של בית-המקדש גדל דווקא בכך שנמנעים מלהשתמש בהיתרים לא מחויבים ומהדרים בבדיקה מושלמת מכל הבחינות ההלכתיות.
יום השבת רומז ל"יום שכולו שבת ומנוחה" – כפי שמכונים ימי הגאולה השלמה. כאשר תבוא הגאולה יעמוד על תלו בית-המקדש השלישי, שיהיה המושלם ביותר מכל בתי-המקדש. והשלמות הזו תלויה בעבודה שלנו כעת, ב'ערב שבת'. וכפי שרומז על כך אופן הבדיקה שנערכה בבית-המקדש בשבת: "בודקין בנרות הדולקין שם
מערב שבת" (סיום הלכות בית הבחירה לרמב"ם). שלמות הגאולה היא מכוחו של אור הקדושה שהצתנו עוד בימי הגלות.
(ליקוטי שיחות כרך כא עמוד 238)