בעקבות חטא העגל שבר משה רבינו את לוחות-הברית, שהיו מעשה ידי הקדוש-ברוך-הוא. לאחר שסלח הקדוש-ברוך-הוא לעם, הוא הואיל לכתוב מחדש את עשרת הדברות על לוחות שניים, שהיו פחותים בערכם: הם נעשו בידי משה ולא בידי שמים.
 
אלא שעם זאת, היו בלוחות השניים מעלות על פני הלוחות הראשונים: בעוד שעם הלוחות הראשונים ניתנו רק חמישה חומשי תורה וספר יהושע – עם הלוחות השניים ניתנה כל התורה שבעל-פה, הלכה ומדרש. ועוד: עם הלוחות השניים ניתנו קרני-הוד על פניו של משה.
 
בעת נתינת הלוחות השניים נמצאו בני ישראל במצב משולב. מצד אחד, הם היו בשפל רוחני, שנגרם בחטא העגל הנורא. מצד שני, הם עברו תהליך עמוק של חזרה בתשובה, דרכו הגיעו למדרגה שבמובן מסוים גבוהה מזו שהיו לפני החטא. מסיבה זו, היו גם הלוחות פחותים בערכם מצד אחד – בהיותם מעשה ידי-אדם, ונעלים בערכם מצד שני – בתוספת העצומה של כל חלקי התורה שניתנו עמם.
 
יש כאן המחשה מובהקת לכלל: "ירידה צורך עלייה". כל שפל נועד לשמש הכשרה לקראת התעלות, שלא יכולה להתאפשר בלעדיו.
 
תהליך דומה מתרחש בהיסטוריה הכללית של עם ישראל. חורבן בית-המקדש והירידה לגלות הם תהליכים מקבילים לשבירת הלוחות. הידרדרות קשה, אך מטרתה היא לרומם לפסגות רוחניות שאי-אפשר להגיה אליהן לולא הגלות. דווקא כתוצאה מתהליך הגלות שעברנו, מגיע עם ישראל – תכף ומיד ממש – לגאולה הנצחית ולשלמות האמיתית.