המיוחד בחג הפורים בהשוואה עם כל שאר החגים, הוא גם מה שמיוחד במגילת אסתר בהשוואה לכל שאר עשרים ושלושה ספרי התנ"ך. חז"ל אומרים שלעתיד לבוא כאשר המשיח יבוא, יתבטלו כל החגים מלבד פורים (ויש אומרים גם חנוכה), למרות ששלושת הרגלים הם ציווי מן התורה ואילו פורים הוא מדרבנן, היינו שנקבע על ידי אנשי כנסת הגדולה.

יש להבין מכך, ששלושת הרגלים לא יהיו נחוצים יותר. כל מה שניתן להשיג על ידי חגים אלה, לא יהיה רלוואנטי עוד כאשר יבוא משיח. חז"ל אומרים שהדבר הוא כך גם לגבי כל ספרי התנ"ך מלבד מגילת אסתר.

הרבי שואל איך יתכן הדבר, שהרי מובא במקורות אחרים שכאשר המשיח יבוא תהיה לנו אפשרות לקיים את כל אותן המצוות שאין אנו יכולים לקיימן היום, כגון אלו הקשורות בבית המקדש, כמו הקרבנות, הלכות טהרה וטומאה וכד'. יתר על כן, הרמב"ם פוסק על פי הדעה האחרונה.

הרבי נותן שתי תשובות לסתירה לכאורה זו. תשובה אחת היא שהמצוות לא יתבטלו בתקופה הראשונה של עידן המשיח אלא רק בשלב מאוחר יותר. התשובה השניה היא שהן לא יתבטלו במובן שהן ממש יפסיקו להתקיים, אלא באופן דומה לזה של אור הנר שאין מבחינים בו באור השמש - אורו מתבטל בהשוואה לאור החזק בהרבה. כך גם האור המופק מן החגים האחרים יחוויר לעומת האור היוצא מפורים (ואולי גם מחנוכה).

מכל מקום, בין שנבין זאת כפשוטו או לפי הסברו השני של הרבי, ברור שיש משהו בפורים שהוא נעלה מן הזמן. יש מימד נצחי בפורים העושה אותו רלוונטי לעד. מהי איכות נצחית זו? אחת ההלכות ב"שולחן ערוך" הנוגעות לחובת קריאת המגילה בפורים קובעת ש"הקורא את המגילה למפרע לא יצא ידי חובתו". מה פירושו של "למפרע"? המשמעות הפשוטה היא שאם אדם שמע את המגילה שלא לפי סדר - את חציה השני לפני חציה הראשון לדוגמה, לא יצא ידי חובה. אדם חייב לשמוע את המגילה מתחילתה ועד סופה כסדרה. אתן יודעות איך זה. את מתחילה להלביש את הקטנים בתחפושות לפורים מוקדם, כדי שתספיקי להגיע לביהכנ"ס בזמן מבלי להילחץ. והנה, הכל תמיד מתנהל כמתוכנן, נכון? ובכן, הגעת לביהכנ"ס מאוחר והם היו כבר באמצע קריאת המגילה. "נו," את אומרת, "לא נורא, אשמע את החלק השני עכשיו, ויותר מאוחר אשמע את החלק הראשון". אך לא. כדי לצאת ידי חובה, את חייבת לשמוע את המגילה לפי הסדר הנכון! בהתחלה את החלק הראשון ואח"כ את החלק השני. זהו ההסבר של המושג "למפרע" בהלכה.

הבעל-שם-טוב נותן באור נוסף: אם הנך קורא את המגילה כהיסטוריה שחלפה, כסיפור שארע למרדכי ואסתר בעבר הרחוק - לא יצאת ידי חובה. למה? כיוון שהסיפור המסופר במגילה הוא רלוואנטי לחלוטין עבורנו כאן ועכשיו!
כדי שנבין כיצד מאורעות אלו רלוונטיים עבורנו, יש צורך בהסבר-מה...

תוכנו הפנימי של סיפור פורים החל שנים רבות לפני זמנם של מרדכי ואסתר, המן ואחשוורוש. פורים החל, בעצם, זמן מועט אחרי שבני ישראל יצאו ממצרים. לאחר כל הנסים שהתרחשו, התייראו כל האומות מפני בני ישראל. כל האומות - מלבד עמלק. בחסידות מבואר שהמלה "עמלק" בגימטריא "ספק". גם עמלק שמע על כל הנסים והנפלאות שהתרחשו לישראל. אך המוח העמלקי טען, "באמת, מה הדיבורים האלה? אלוקים מתעניין במה שהולך כאן למטה? אלה לא היו נסים כלל. אלו היו צירופי מקרים שקרו למזלם הטוב!" וכך, הם התקיפו את בני ישראל, כשהם מצננים את יראת האלוקים והאימה שנפלה על העמים האחרים מפני ישראל. כמה מהם החלו אף הם לפקפק בנסים שקרו...

בדור מאוחר יותר התלבש עמלק בהמן הרשע אשר בקש להשמיד את כל היהודים בהיותם מבטאים את רצון ה' בעולם. וכך, בכל דור, יש עמלק, ויש מרדכי ואסתר. מי שמצנן את ההתלהבות לקיום רצון ה', איננו אלא עמלק. בוודאי שמעת לא פעם, את המלים הבאות: "אינך מתכוונת לאכול אך ורק מוצרים של ההכשר הזה! באמת, אל תהיי כזאת פאנאטית!" או, כאשר את יוצאת זה עתה משיעור: "את מסתובבת עם כל הספרים, בדיוק כאילו היית בחור ישיבה". ואז את אומרת לעצמך, "אולי אני נעשית יותר מדי דתית; אולי אני צריכה להתמתן קצת! אולי לקחתי על עצמי את הענין הזה מוקדם מדי; אולי עדיין אינני מוכנה לזה". וכך את מתחילה לפקפק במה שאת עומדת לעשות.

עמלק יכול לבוא מכיוונים רבים ושונים. מדברים שאת קוראה, מדברים שאנשים אומרים, ומדברים שאת אומרת לעצמך. אך התוצאה הסופית שווה בכולם: "די באמת, תפסיקי עם כל ההתלהבות הזאת בנוגע ליהדות". זה קולו של עמלק ועליך להלחם בו. כי כאשר תילחמי בעמלק, תהיי ביחד עם מרדכי ואסתר! וכאשר תנצחי - כי אם תהיי נחושה לעשות זאת, אכן תנצחי - אזי תטעמי את טעם פורים כפי שהוא יתגלה לעתיד לבוא.