היהודי המצוי, גם כזה שלא מגדיר את עצמו דתי ולא מתפלל שלוש פעמים ביום, מזכיר בדרך שגרה את שם הקדוש-ברוך-הוא אפילו יותר משלוש פעמים ביום. ביטויים כמו 'ברוך השם', 'בעזרת השם' הנם מטבעות-לשון שכולנו משתמשים בהם. בוודאי כאשר חווים משהו שאנו רואים כנס, אנו אומרים 'אצבע אלוקים', או בסגנון ההמוני – 'יש אלוקים!'. ואילו כאן, בתיאור המקורי והמקודש של נס כה עצום בו ניצל העם היהודי כולו מכליון, לא מזכירים לחלוטין את מי שחולל את הנס!
 
                                                      *
 
האמת היא, שאם בוחנים את סיפור המגילה לא מוצאים בו אפילו תרחיש אחד על-טבעי. מדובר בשרשרת אירועים, שבכל אחד כשהוא לעצמו אין שום דבר מיוחד. אחשוורוש השיכור מתרגז על ושתי ומוציאה להורג, וכשהוא מתעשת – הוא מחפש מלכה חדשה ומוצא את אסתר. לאחר מכן, כאשר נרקמת מזימת המן על היהודים, מפעיל מרדכי היהודי לחץ על אסתר שהיא אחייניתו ובת טיפוחיו, וזו מצליחה בדרך מקורית להעלות בבת-אחת את חמתו של אחשוורוש על המן – וההמשך ידוע.
 
אז מה כאן הנס? – התזמון המדויק של כל שלב בשרשרת האירועים. הקדוש-ברוך-הוא הוא שמשך מלמעלה בחוטים וסובב את הדברים בזה אחר זה כך שיתחולל נס. אלא שבשונה ממקרים אחרים בהם הראה הקדוש-ברוך-הוא נסים גלויים שאי-אפשר להתכחש אליהם – כאן הוא הסתתר באצטלה של 'צירוף-מקרים'. וזו הסיבה ששמו לא מופיע במגילה. בנס זה הוא בחר להיעלם ולהיסתר.
 
בעת גזרת המן עמדו היהודים במצב רוחני גרוע מאוד. הם קיבלו על עצמם את מרות אחשוורוש, מי שבדרך הטבע נראה כמלך העולם והתייחסו אליו משל היה מלך מלכי המלכים. לכן, כדי להצילם, השפיל הקדוש-ברוך-הוא גם את עצמו כביכול אל תוך מסגרות הטבע. כאשר שבויה נפש יקרה במקום מטונף ומזוהם, נכונים להציל אותה גם במחיר של התלכלכות והזדהמות. וכך הקדוש-ברוך-הוא נכון לרדת וכביכול להתפלש בתוך הזוהמה הרוחנית ששוררת במסגרות הטבע, כדי להציל משם את יקיריו.
 
על פני הדברים, בהסתכלות שטחית, לא מופיע הקדוש-ברוך-הוא בסיפור נס פורים – אבל בעצם, בפנימיותם של דברים, התגלתה כאן אהבה עצומה מצדו, עוד יותר מאשר כשמופיע בשמו.
 
                                                      *
 
במגילה נאמר: "והימים האלה נזכרים ונעשים". לצערנו, גם כיום אנו שרויים בתקופה קשה של הסתר-פנים. מבית – בארץ ישראל – מכה בנו הטרור קשות, ומחוץ – בתפוצות השונות – אנו עדים לגילויי אנטישמיות גואים. במיוחד מאיראן, ארץ הערש של סיפור המגילה, נשמעות הצהרות בסגנון גזרת המן שגורמות להחסיר פעימה.
 
לעת כזו מהווה עבורנו סיפור המגילה מקור השראה למסר המעודד – כי דווקא בתוך ההסתר הגדול גלומה אהבה עצומה. הקדוש-ברוך-הוא לא נעלם לשום מקום, אלא הוא כאן, לצדנו, מוביל אותנו בדרך החתחתים שהוא בחר, אל הגאולה השלמה. אכן, קשה לנו לשאת את רגעי הגלות האחרונים והמפרכים – אך מהר מאוד, כהרף-עין, נעבור אותם ונזכה לחוש את נסי הימים ההם בזמן הזה – בהתגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.