העבודה הרוחנית של מחיית עמלק היא ההתגברות על הנתק. ליצור מצב בריא בו השכל והרגש משפיעים וניכרים בדיבור ובמעשה.
השבת שלפני פורים מכונה 'שבת זכור', כי בה קוראים בתורה את הציווי למחות את זכרו של עמלק – העם הראשון שהעז ללחום בעם ישראל לאחר יציאת מצרים.
על מחיית עמלק נאמר: "כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק". מכך שנכתב בפסוק כס ולא כסא, וכך גם שמו של הקדוש-ברוך-הוא מופיע בו רק בחציו הראשון – 'י-ה', ללא ההמשך 'ו-ה' – דרשו חז"ל, כי הקדוש-ברוך-הוא אומר שכביכול אין שמו שלם ואין כיסאו שלם עד שיימחה זכרו של עמלק.
בתורת החסידות מוסבר כי צמד המילים 'כס י-ה' רומז להשלכה הרוחנית השלילית של עמלק. עמלק הוא טומאה שמכסה ('כס' מלשון כיסוי) על כוחות שרמוזים באותיות י-ה ומונע מהם להתחבר לכוחות שרמוזים באותיות ו-ה. האותיות י-ה רומזות לכוחות השכל והרגש. האותיות ו-ה רומזות לכוחות הדיבור והמעשה. עמלק הוא כוח שלילי שחוצץ ומנתק בין השכל והרגש לבין הדיבור והמעשה. הוא גורם לכך שגם אדם שיש לו הכרה שכלית בקדוש-ברוך-הוא וגם מתעורר כלפיו עם רגשות אהבה ויראה – יימנע מלתת לכך ביטוי בפועל בדיבור ובמעשה.
העבודה הרוחנית של מחיית עמלק היא ההתגברות על הנתק. ליצור מצב בריא בו השכל והרגש משפיעים וניכרים בדיבור ובמעשה. זו בעצם המשמעות הרוחנית של 'שם שלם': הכוחות 'י-ה' מחוברים כראוי אל הכוחות 'ו-ה'.
בגאולה השלמה נגיע לשלמות האידיאלית של 'השם'. אז יהיה חיבור מלא בין כוחות השכל והרגש לבין כוחות המעשה, ובכך תושלם "מחיית עמלק" הרוחנית.
(התוועדויות תשמ"ט חלק שני עמוד 419)
