מעלתם של נסי פורים

הנסים של פורים היו נסים המלובשים בטבע: אסתר המלכה ומרדכי יושב בשער המלך ומציל את המלך מהתנקשות, כפי המפורט בסיפור המגילה.

מבואר בדרושי חסידות, כי דווקא במדרגה התחתונה ביותר - מתבטאת הדרגה הגבוהה ביותר. כך הוא בנסים: הנסים המלובשים בטבע מקורם באור נעלה ביותר שאינו יכול להתגלות, וכיון שאין הם יכולים לבוא לידי גילוי, הרי הם מוסתרים בתוך לבוש הטבע.

(עפ"י לקוטי שיחות טו)

מגילה - לשון גילוי

בעת שאירעו המאורעות שהביאו להצלת עם ישראל, לא הבחינו בהם באותה שעה כי הם חלק מהשתלשלות המביא לנס ההצלה. רק לאחר מכן, כשאפשר היה לקשר את המאורעות זה בזה, ניתן היה לראות את סיפור הנס עד לשלב ההצלה והגאולה.

רק לאחר שנכתבו הדברים במגילה, אז נתגלה - "מגילה" לשון גילוי - הקשר והחיבור בין כל המארעות, שכולם היו המשך אחד בהנהגת הקב"ה בדרך לנס הפורים.

(עפ"י התוועדויות תשמ"ז)

מאה עשרים ושבע מדינה

לשם מה מספרת לנו המגילה על אודות גדולתו של המלך אחשוורוש, שמלכותו השתרעה מהודו ועד כוש, מאה עשרים ושבע מדינה? הרי עיקר הסיפור של נס פורים מתחיל לאחר מכן, בהשפעת המן על אחשוורוש?

הביאור הוא: סיפור גדולתו של אחשוורוש נותן תמונה אמיתית על גודל הסכנה שהייתה לעם ישראל על ידי גזירת המן. רק במלכות אחשוורוש שמלך על העולם כולו, ניתן היה לחשוב על רעיון של "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", היות וכולם היו תחת שליטתו.

אם מלכותו לא הייתה על כל העולם, לא הייתה אפשרות כזו, שהרי היהודים בשאר המקומות, שאינם תחת מלכותו, היו ניצולים.

(עפ"י התוועדויות תשד"מ)

מהודו ועד כוש

מבואר בדרושי חסידות ש'הודו' הוא מלשון הודיה, הוד והדר, יופי ואור. ואילו 'כוש' - מלשון שחרות, ההיפך מאור.

שם המדינה מראה על אופיים ותכונתם של אנשי המדינה. על כן, תושבי שתי מדינות אלה "הודו" ו"כוש", תכונותיהם שונות והפוכות אלו מאלו, אלה בעלי מידות טובות וישרות, ואלה בעלי תכונות שליליות.

זוהי גדולתו של אחשוורוש שמלך על העולם כולו "מהודו ועד כוש", למרות ריבוי התכונות והניגוד שבניהן, יכל להתאים עצמו לכל אחד ואחד - "מהודו ועד כוש".

(עפ"י התוועדויות תשד"מ)

ומרדכי יושב בשער המלך

עניינו העיקרי של מרדכי היה לשבת בשער המלך, "מלכו של עולם".

עבודתו של מרדכי הייתה לעשות לו דירה יתברך בתחתונים, בכל העולם כולו - "מהודו ועד כוש". ומזה נשתלשלו העניינים עד לעולם הזה, שגם בעולם הזה הגשמי ישב מרדכי ב"שער המלך", במעמד של יכולת להשפיע על העולם כולו.

(עפ"י התוועדויות תשד"מ)

ביחד עם כולם

מרדכי עצמו לא היה צריך לחשוש מגזירת המן, שנגזרה רק על שאר בני ישראל ולא על מרדכי. שכן בהיותו "יושב בשער המלך", בוודאי שהיה יכול להינצל, מה גם שהיה דוד אסתר המלכה.

אף על פי כן, סיפר מרדכי להתך "את כל אשר קרהו" - מתוך הרגשה שגזירת המן חלה גם עליו, כי גם דבר שקורה ליהודי אחר, מרגיש הוא שזה קורה לו עצמו.

(עפ"י התוועדויות תשמ"ה)

היום המתאים

למרות שהניצחון במלחמה במדינות המלך היה ביום שלושה עשר לחודש אדר, לא נקבע חג הפורים ביום הניצחון, אלא רק למחרת, ביום המנוחה מהמלחמה, אותו עשו "יום משתה ושמחה".

הסיבה לכך היא שבפורים קבעו את החג בגלל התוצאה - הצלת וישועת עם ישראל, ואילו הניצחון במלחמה לא היה בעל חשיבות - ולכן נקבע החג לא ביום הניצחון על אויביהם, אלא ביום המנוחה (מה שאין כן בחנוכה, ששם הניצחון במלחמה היה חלק מהנס וסיבה לקביעת החג, ולכן קביעות חג החנוכה נעשה ביום שהיה בו הניצחון).

(עפ"י לקוטי שיחות ל)

חודש השמחה

מדוע "משנכנס אדר מרבים בשמחה", והלא צריך לשמוח מיום בו ארע הנס, י"ג באדר?

ההסבר לכך הוא, שבחודש אדר הוכפלו הנסים והגאולות, וגם משום שבחודש זה ישנו 'יום זכאי', הלא הוא יום ז' באדר, בו נולד משה רבינו, מושיען של ישראל.

וזה שכתוב "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" - מכיוון שנס פורים לא התחיל בי"ג באדר, אלא כבר בתחילת הגזירה הוכן להם הנס על ידי נפילת הגורל בחודש אדר, חודש שיש בו יום זכאי.

(עפ"י לקוטי שיחות טז)

הנקודה המשותפת

נאמר בגמרא "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן באחד באחד באדר משמיעין על השקלים" [השקלים מיועדים לבניית בית המקדש].

כאשר המן קם ורוצה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, העצה לכך היא - "לך כנוס את כל היהודים". במה אפשר לאחד את כל היהודים להתעוררות ראויה?

על ידי שמניחים את היסוד של בית המקדש שקיים בלבו של כל אחד ואחד מישראל, "הנקודה היהודית" החבויה אצל כל יהודי באשר הוא.

(עפ"י לקוטי שיחות כא)

ושללם לבוז

לאחר שהמגילה מספרת שגזירת המן הייתה כה איומה - "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים" - מה יכול להוסיף לנו פרט זה ש"ששללם לבוז", שהפורעים רשאים גם לבזוז את שללם של היהודים?

ההסבר לכך: על פי דין, "הרוגי מלכות נכסיהם למלך". המן חשש שעמי הארץ לא ירצו להרוג את היהודים, שכן בין כה וכה לא ירוויחו מכך מאום, שהרי נכסיהם למלך. על כן הוציא המן צו מיוחד כדי לעודדם לטבוח ביהודים ולקחת את שללם.

לכן מזכירים זאת גם בתפילת 'על הנסים'.

(עפ"י שיחת פורים תשל"ג)

כנוס את כל היהודים

אסתר המלכה ביקשה ממרדכי "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי". מרדכי חשב שאין צורך לכנס את כל היהודים, בפרט אלה שנהנו מסעודתו של אחשוורוש וכעת יקשה עליהם לצום צום כה קשה; הוא קיווה לשכנעם, לפחות, לאכול לפי כללי ההלכה והתורה.

אולם אסתר שעמדה בניסיונות הקשים והעצומים בבית המלך, התנזרה באופן מוחלט מכל מאכלי המלך - ידעה כי יש מקום לגזור צום על כל היהודים, גם כאלה שנהנו מסעודת הרשע. על כן אמרה 'לך כנוס את כל היהודים', בלי יוצא מן הכלל.

(עפ"י שיחת ש"פ כי תשא תשל"א)

לבוש מלכות

"יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר ניתן כתר מלכות בראשו" (אסתר ו, ח).

בדרך הרמז יש לפרש את הפסוק על נשמתו של יהודי, שעליה ללבוש לבוש מלכות אשר לבש בו המלך, מלכו של עולם, הקב"ה.

הסוס - רומז לאותיות התורה המובילות את הרוכב למקום רחוק כמו שכתוב "כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה". הכתר שעל הראש הוא עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא!

(עפ"י פורים תשט"ז)

פורים - פור

חג פורים נקרא על שם הפור - בשפה הפרסית - ולא בשם 'גורל' בלשון הקודש. ללמדנו, שהנהגת עם ישראל הינה למעלה מחוקי הטבע, לא רק בעניינים רוחניים, אלא גם בעניינים יום-יומיים.

גם כאשר מתעסקים עם גוי - נמצאים למעלה מחוקי הטבע. ועניין זה נרמז בשם "פורים", דווקא בשפה הפרסית, כדי להדגיש שגם כשהיהודי מעורב בענייני העולם ("פרס"), גם אז הוא למעלה מן הטבע.

(עפ"י לקוטי שיחות ו)