כבר בגלות התבשרו על הגאולה

 

עוד בהיות בני-ישראל במדבר-סיני, כארבעים שנה לפני כניסתם לארץ, בישר להם ה' שארץ הקודש ערוכה ומוכנה לקבל אותם, כמסופר בפרשת השבוע "הנה אנכי שולח מלאך .. להביאך אל המקום אשר הכינותי", כלומר שהארץ כבר בבחינת 'הכינותי', היא מכונה לקבל אתכם. 

 
כבכל דברי התורה גם לדבר זה - "אשר הכינותי", הכנת הארץ לעם ישראל - משמעות כפולה: 

 
לפי הפשט הכוונה להכנה גשמית של הארץ כדי לקבל את העם שינחל ויבנה אותה - התכונות המיוחדות של אדמת הארץ, האקלים המיוחד שבה, הולם יפה את ייעודה, שיתפתחו בה חיי העם ברוח התורה ומצוותיה ויוכלו לקיים את המצוות התלויות בארץ, תרומות ומעשרות, ערלה שביעית יובל וכו'. 

 
לפי תורת הנסתר הכוונה בכך שהארץ מוכנה למשמעות הרוחנית הקדושה - הקב"ה כבר קידש את הארץ והפכה לאדמת קודש כדי להיות מוכנה לקלוט בתוכה את עם הקודש הלא הם בני ישראל שלאחר מתן תורה. 

 
אולם כאשר מעיינים במצבה של הארץ באותם השנים מתעוררת תמיהה גדולה: 

 
הרי בשלב ההוא עדיין שלטו בארץ שבעה עמי גויים חזקים מאוד, שעמדו כחומה בצורה להלחם ולהדוף עם ישראל מפני הרצון שלהם לכבוש את הארץ, אם-כן איך אומרת התורה "אשר הכינותי" שהארץ כבר מוכנה וממתינה לעם ישראל? 

 
ולא עוד אלא שבהמשך הדברים גם הקב"ה עצמו העיד שיש בעיה בכיבוש הארץ, כי שולטים בה אומות חזקות וגדולות, וכדי להצליח במשימת הכיבוש שולח ה' "כוחות עזר" - 'מלאך' ו'צרעה', שהיתה מעין 'תותח קדום', היורה וממטיר חצי-ארס הממיתים את האויבים; כמו כן מצווה ה' שכיבוש הארץ יתבצע בשלבים ולא בבת אחת - "מעט מעט אגרשנו מן הארץ", בשל החשש מחיות רעות וטורפות שחיו בארץ; גם מבחינה רוחנית הארץ לא היתה מוכנה לעם הקדוש, היו בה בתי גילולים ועבודה זרה, והתורה הזהירה את ישראל שלא ילמדו מהמעשים הרעים והמתועבים של גויי הארץ, ומיד עם כיבוש הארץ ישמידו את בתי הטומאה - "הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותם"; 

 
אם-כן צריך להבין כיצד זה מסתדר עם דברי הפסוק שהארץ מוכנה לקבל את עם ישראל, בעוד שהמציאות בשטח נראית כהפוכה לחלוטין? 

 

בעלות שורשית מהותית 

 
מסביר הרבי שאמנם לא היה ניכר בצד החיצוני של הארץ שהיה מוכנה עבור ישראל, אבל במהות הפנימית שלה, כבר נוצר בה שינוי מהותי ונקבעה בה זיקה פנימית אל עם ישראל: 

 
שונה היא ארץ ישראל משאר כל ארצות תבל: כדור הארץ הוא רכוש האנושות כולה, בפוטנציאל יכולה כל אומה לקנות או לכבוש חבלי ארץ ולשלוט ולמשול בה כחוק, ההיסטוריה האנושית ידעה אין-ספור מלחמות וכיבושי ארצות בין עמים, ולכיבוש הצבאי היה תוקף חוקי שהתקבל בין העמים ולא נחשב גזל [גם בתנ"ך מסופר על מלחמות וכיבושים רבים, שלא הוטלו עונשים על העם הכובש, כי כיבוש תקף גם מדין התורה]. לכן כל בעלות על קרקע היא, לאמיתו של דבר, בעלות זמנית ב"זכות השימוש", עד שהיא תעבור לידים אחרות, כלומר לעם אחר על-ידי כיבוש או קנייה.

לא כן ארץ הקודש, שהאדון הארץ האמיתי של העולם, הקב"ה, הקנה את ארץ ישראל בקנין מהותי ונצחי לעם ישראל, ומאז היא 'התחברה' במהותה ועצמותה לעם ישראל והופקעה לנצח נצחים מהשתייכות אפילו פוטנציאלית, לעמים אחרים, היא שייכת לעד ולנצח נצחים ב"קנין עצמותי" אך ורק לבני ישראל. 

 
יתירה מזו, גם כבני ישראל לא היו בארצם, הן בדור המדבר והן בשנות הגלות שלאחר חורבן המקדשות, כאשר למעשה שלטו בארץ עמים אחרים, הרי לאמיתו של דבר לא בטלה הבעלות המהותית של עם ישראל על ארצם! בכל מקום שישראל נמצאים - הארץ נשארת שלהם והיא נשארת בשמה "ארץ ישראל", ובעלות עצמית זו לא ניתנת לשינוי בשום דרך. כי הזכות העקרונית של כל העמים לשלוט בכל מקום בכדור הארץ, היא חוץ ממקום אחד ויחיד - ארץ ישראל שפקעה זכותן, אפילו התיאורטית, מלשלוט בה בבעלות אמיתית, משום שהיא משתייכת במהותה אך ורק לישראל. 

 
אם-כן זה הפירוש בכך שהקב"ה 'הכין את הארץ' לבני-ישראל, הוא שינה את מהותה מ"תועבת הארץ" ל"ארץ הקודש", והקנה אותה ב"קנין עצמותי" לישראל ומעתה שוב אינה יכולה להשתייך לאומה אחרת.

במילים אחרות - הבעלות של כל עם על ארצו היא בעלות מעשית, בכך שלמעשה הם שולטים בה, אבל הבעלות של עם ישראל עם ארצם היא גם בעלות תיאורטית, אפילו בזמן שלמעשה הם אינם שולטים בה - הארץ היא שלהם!  

 

ירושלים של מעלה

 
דבר נוסף הכין ה' בארץ ישראל - את הפן-הרוחני הקדוש שבה: 

 
במדרשי חז"ל מוסבר שבנוסף ל"ירושלים של מטה" הירושלים הגלויה לעיני כל, קיים גם "ירושלים של מעלה", עיר רוחנית נסתרת (הקיימת בעולמות העליונים), שבה כוחות קדושה נעלים ונשגבים ביותר. אווירת הקדושה וההתעלות המורגשת בירושלים של מטה, נובעת ויונקת מהשפעת כוחות מיוחדים מירושלים של מעלה. הר הבית ובית המקדש הם ה'שער' ("שער השמים") המקשר ומחבר בין ירושלים הרוחנית לירושלים שלנו [זה פירוש הפסוק "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", שיש 'חיבור' בין שני הירושלים, שבעליונים אל זו שבתחתונים]. 

 
זו כוונת הדברים "הכנתי את הארץ לבני ישראל" - לקדושה הרוחנית: למרות שבארץ הגשמית שלטו גויים וטימאו אותה בגילולי עבודה זרה, הרי הקב"ה כבר הכין השפעת הקדושה העילאית ויצר את ירושלים של מעלה, כדי שתשפיע בעתיד (כשישראל יכנסו לארץ) אווירה קדושה ונפלאה בירושלים של מטה, ובלשון המדרש: "אשר הכינותי, כבר מקומי ניכר כנגדו שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה". אלא שלעת-עתה שרתה הקדושה רק בירושלים העליונה ולא בתחתונה, ורק משכבשו את הארץ שרתה הקדושה גם בתחתונה, אבל עוד קודם, אפילו בזמן שהגויים שלטו בארץ, כבר הכין ה' את הירושלים העליונה הקדושה, וכיוון אותה כנגד התחתונה.  

 

"הנה אנכי שולחן מלאך"

 
את המסע מהמדבר אל הארץ שכבר הוכנה עבורם, עשו ישראל בלווית מלאך, כאמור בפסוק "הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי". מדובר על מלאך מיוחד, גדול מלאכי השרת הנקרא "מטטרון" (הגימטריא של שמו ושל שמו של הקב"ה - 'שדי' - זהה). 

 
פרשני המקרא שואלים מדוע נשלח מלאך ללוות את עם-ישראל, הרי ה' עצמו מלווה ושומר עליהם ומשפיע להם כל טוב? האלשיך מסביר שה' מלווה ושומר עליהם בארץ ישראל, ש"עיני ה' אלוקיך בה", אבל בחוץ לארץ השפע האלוקי אינו ניתן מה' בעצמו והוא עובר דרך שליח - מלאך. לכן אומרת התורה "אני שולח מלאך לשמרך בדרך" - רק בדרך, דהיינו בחוץ לארץ מלווה אותם מלאך, ואילו בארץ ישראל ה' בעצמו שומר ומגן עליהם ואינם צריכים למלאך. 

 
יש מפרשים שגם הקב"ה הלך עם ישראל, אלא שהמלאך הצטרף לליוויו של הקב"ה, כי היות שזה המלאך הגדול והמיוחד, הרי הוא מצטרף בעקביות לה' [רש"י ועוד פרשנים מסבירים שמדובר לאחר חטא העגל, שאז הפסידו את הליווי האלוקי הישיר, ורק מלאך ליווה אותם]. 

 
בספרי חסידות מוסבר שהמלאך הוא הצדיק, משה רבינו המלווה את ישראל ושומר עליהם, והוא אינו סותר לכך שה' מלווה את ישראל, כי אדרבה, הוא המקשר ומחבר בין הקב"ה לעם ישראל. 

 
המלאך שאמר הכתוב 'הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך' הוא נשמת הצדיק הגדול והקדוש הנקרא מלאך, משום שהוא המלאך האמיתי, והוא מתחבר עם העם ומסייע להם ללכת בדרך הישרה ולקיים תורה ומצוות, והוא מביא את העם לדרגות עליונות ונשגבות, ככתוב 'להביאך אל המקום', למקום עליון וקדוש. 

 

בימים ההם בזמן הזה

 
מדוע הודיע ה' לישראל שהארץ מוכנה לקראתם, הלא נשאר להם עוד כארבעים שנה להיות במדבר עד הכניסה לארץ? כדי שבעת שהותם במדבר הנורא יתעודדו ויצפו בכמיהה לתקוות הגאולה ולא יתייאשו מאורך המסע, לכן ה' הודיע ועודד את ישראל באומרו: "יהודים אל ייאוש, ארצכם מוכנה וגאולתכם קרובה מאוד, היא בוא תבוא כהרף עין". 

 
מי שהיה בוחן את דברי ה' - שהארץ מוכנה - בהסתכלות גשמית פשוטה היה משתומם ותמה, הכיצד?! הלא בעניננו אנו רואים ארץ גלותית, מלאה בגויים וגילולים, מקדשי טומאה רעים בכל פינה. אין בה אפילו יהודי אחד, ואין בה אפילו בית קדושה אחד?! ולמרות זאת מכריז משה רבנו בריש גלי בפני כל עם ישראל: דעו יהודים ארץ ישראל כבר מוכנה לקבל אתכם גם מבחינה גשמית וגם מבחינה רוחנית, צריך רק לעשות את הצעדים האחרונים אליה, ואת שאר העבודה הקב"ה כבר ביצע! ואף המסע האחרון לארץ הגאולה נעשה ברוגע ושלוות נפש משום שמלאך הלא הוא מנהיג ישראל, משה, מלווה אותנו לאורך כל הדרך להגן מהאויבים. 

 
וכמו בימים ההם כך גם בזמן הזה: 

 
"משה גואל ראשון וגואל אחרון", עומד הרבי ומכריז בקול רם "הגיע זמן גאולתכם, הארץ מוכנה כבר לגאולה", וניתן לשאול הכיצד: הלא שלטון התורה אינו בה? גויים רבים מטמאים אותה? יש בה הרבה צער ויגון?; אבל האמת התורנית כמו מאז ועד היום הזה היא האמת הטהורה והישרה. צריך רק לפקוח את העיניים ולראות לנגד עיננו את האמת האלוקית - העולם מוכן לגאולה, והיא בוא תבוא במהרה בימינו מיד ממ"ש. 

 

מקורות: ליקוטי שיחות חלק כא, עמוד 133. חלק ה, עמוד 10.