כבר מאוחר לבחוֹר!...
התורה מספרת לנו כי הקב"ה הכביד את לבו של פרעה, עד שלקה בכל עשר המכות ורק אז שיחרר את בני ישראל. נשאלת השאלה האם זה הוגן להכביד את לבו ולהענישו?
כי אני הכבדתי את לבו (שמות ז,י)
השבוע בפרשתנו פרשת 'בא', אנו קוראים על שלוש המכות האחרונות שניתכו על מצרים, ועל יציאתם של בני-ישראל מארץ מצרים. בראשית הפרשה מצווה הקב"ה את משה ללכת אל פרעה ולהתרות בו לקראת מכת הארבה. באותה הזדמנות הקב"ה מבהיר למשה מיד, שפרעה לא ייענה לאזהרה, וזאת משום שהקב"ה הכביד את ליבו: "כי אני הכבדתי את ליבו . . למען תספר באזני בנך ובן-בנך את אשר התעללתי במצרים".
מכאן למדנו, שמכת הארבה לא באה כעונש על אי-היענותו של פרעה להתראה, שהרי הקב"ה הכביד (קודם) את ליבו כדי שלא יסכים לשלח את בני-ישראל. לכאורה אין זה הוגן אפוא שהקב"ה הכהו במכות, בעוד הוא עצמו מנע ממנו להיענות לדרישתו.
איבד את הבחירה
מסבירים המפרשים, שבמכות הראשונות אכן היה בידי פרעה כוח הבחירה החופשית, ולו רק רצה, היה יכול לשחרר את ישראל. אך מאחר שהרשיע והתריס כנגד ה' - הענישו הקב"ה בנטילת הבחירה החופשית ממנו.
זה היה עונש של 'מידה כנגד מידה': פרעה התרברב - "מי ה' אשר אשמע בקולו!"; בא הקב"ה והראה לו, שאין הוא ברשות עצמו כלל, ושאפילו בהחלטות שלאחרים יש בחירה מוחלטת - הוא משועבד לגמרי לרצון-ה'.
בכך התמלא הפסוק "אשר התעללתי במצרים": התנהגותו של פרעה במכת הארבה הוכיחה עד כמה אין הוא נתון ברשות עצמו. כשעבדיו אומרים לו: "הטרם תדע כי אבדה מצרים", הוא מצווה להשיב את משה ואהרן ואומר: "לכו עבדו את ה' אלוקיכם"; ובה-בשעה הקב"ה מאמץ ומקשיח את ליבו, ואין הוא מסוגל לוותר ולשחרר את ישראל.
צריך להתאמץ
אך עדיין יש מקום לשאול: נכון שרשעתו של פרעה היא שגרמה לנטילת יכולת הבחירה ממנו, אך בפועל, עכשיו הוא נטול יכולת בחירה, וכיצד ניתן להענישו על שהוא ממאן לשלח את ישראל, כשאין הדבר בכוחו וביכולתו? זאת ועוד, אם אין בכוחו של פרעה להיענות לציווי ה', לשם מה בכלל התרה בו משה?
מבואר בספר ה'תניא' (בו כתובים - עיקרי משנת חסידות חב"ד הקבלית), שאפילו מי שעליו נאמר "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", הרי "אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה, מקבלין תשובתו". אמנם לא עוזרים לו ועורמים בדרכו קשיים עצומים, אבל אם הוא מתעקש ושב בכל-זאת - מקבלים את תשובתו.
כך גם פרעה - אף שניטלה ממנו הבחירה וה' חיזק את לבו, אילו היה מתחזק ועומד כנגד 'הכבדת הלב', היה יכול לעשות תשובה ולמנוע מעצמו את המכות הנוספות. הואיל ופרעה לא ניסה להתחזק ולהתגבר על 'הכבדת הלב', (ניטלה ממנו הבחירה החופשית ו)הוא נשא באשמה על סירובו לשלח את ישראל ולכן היה ראוי לעונש.
הקב"ה מצפה
בדברים אלה טמון לקח נצחי: אם פרעה, הגוי הרשע, היה יכול לשוב בתשובה גם לאחר שהקב"ה הכביד את לבו - קל-וחומר יהודי, שנשמתו היא "חלק א-לוה ממעל ממש" (יסוד אלוקי לחלוטין!), ואשר גם בשעת החטא נשארת נאמנה לה' – כשתמיד, יש בה הכוח לשוב בתשובה, אל מהותה האלוקית...אל עצמה.
הקב"ה מצפה לתשובתו של כל יהודי. אפילו של מי שנתרחקו כל-כך עד שעליהם נאמר: "ואתה הסיבות לבם אחורנית", "מנעת מהם תשובה" (כביכול).אין זה אלא מצב חיצוני בלבד, וברגע שירצו ויתאמצו באמת, יעזור להם ה' ותתקבל תשובתם, כהרף-עין.