מסירות הנפש של האבות, שבאה מצד עצם הנפש, גרמה לכך ש"הצינור נפתח" – וניתן הכח לבני ישראל להמשיך קדושה לעולם על ידי קיום המצוות.
בתחילת פרשתנו נאמר "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי' לא נודעתי להם, לכן אמור לבני ישראל..." בפסוק זה משתמשת התורה ב-2 משמותיו של הקב"ה – "א-ל שד-י", ו"הוי'" (=שם ה' הנכתב י-ה-ו-ה). כל אחד משמות אלו מבטא דרגה מסוימת בהתגלות האלוקות בעולם, כאשר שם הוי' הוא ההתגלות הנעלית יותר: דרגת אלוקות שלמעלה מהעולם, הנקראת גם "שם המפורש" ומבטאת את ה'עצם' – מהותו ועצמותו יתברך, ובדרגה זו לא התגלה ה' אל האבות.
אם כך, אינו מובן מדוע משתמשת התורה במילת הסיבה 'לכן', הרי גילוי שם הוי' לבני ישראל אינו תוצאה של התגלות הקב"ה בשם א-ל שד-י לאבות, אלא להפך – זהו חידוש לגבי האבות! יתרה מכך: מדוע הפרשה שבה מדובר על ההתגלות לבני ישראל (שלא הייתה אצל האבות) – נקראת 'וארא' על שם ההתגלות לאבות?
התשובה לכך היא, שבכל אופן - האבות הם למעלה מהבנים, ומקור להם, הרי יש בהם מעלה ויתרון לגבי הבנים - עד כדי כך ש"וארא אל האבות" הוא הגורם שיהיה הגילוי גם אצל הבנים.
אמנם במבט ראשון נראה שהבנים – בני ישראל – זכו לגילוי אלוקות נעלה יותר: גילוי שם הוי', לו לא זכו האבות, שכן, גילוי שם הוי' היה במתן תורה, ואילו האבות חיו בתקופה שלפני מתן תורה, בה שלטה הגזרה ש"עליונים לא ירדו למטה, ותחתונים לא יעלו למעלה", בעוד שגילוי שם הוי' משמעותו שיש גילוי קדושה ('עליונים') פה בעולם.
אך ידוע שעל ידי האבות הייתה התחלת הגילוי של מתן תורה, כמודגש במצוות מילה שהייתה כמו המצוות שלאחר מתן תורה – כאשר המצווה 'ממשיכה' את הקדושה בחפץ גשמי פה בעולם. זאת אומרת – שהחידוש של מתן תורה בהמשכת אלוקות בעולם החל במצוות מילה על ידי אברהם אבינו!
לאור כל זאת נשאלת השאלה: מדוע נאמר על האבות "ושמי הוי' לא נודעתי להם"?
מעשה אבות סימן לבנים
כאמור, שם הוי' מבטא את גילוי 'עצמותו' של ה'. כלומר – מדובר על דבר בלתי מוגבל בשום גדר וגבול, ומשום כך דווקא הוא יכול להתגלות בכל מקום.
ובכן, מן העובדה שאצל האבות המשכת הקדושה הייתה אך ורק במצוות מילה, ואילו בשאר העולם כולו לא 'נמשכה' הקדושה (למרות שהאבות קיימו את כל התורה כולה), אנו למדים כי עדיין לא היה גילוי שם הוי' באמת – המצב עדיין היה בגדר "ושמי הוי' לא נודעתי להם", שהרי אם הגילוי בלתי מוגבל, גילוי ה'עצם', הוא חייב להגיע ולהתבטא בכל הפרטים, ואם הוא לא באופן כזה, הרי זו הוכחה שאין זה עדיין ה'עצם'.
אולם מסירות הנפש של האבות, שבאה מצד עצם הנפש, גרמה לכך ש"הצינור נפתח" – וניתן הכח לבני ישראל להמשיך קדושה לעולם על ידי קיום המצוות (מאז מתן תורה בה נתבטלה הגזרה של "עליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה"), מה שמסביר את הביטוי "לכן אמור לבני ישראל" – אכן, האבות הם הגורם שהבנים יגיעו לדרגת המשכת שם הוי' בעולם, ליכולת להמשיך אלוקות בכל מקום ומצב מאז מתן תורה.
מעניין לשים לב, כי מתן תורה מכונה במשנה בשם "יום חתונתו" של הקב"ה ובני ישראל. ביום הנישואין של כל אדם מישראל באים ומשתתפים ההורים והסבים עד ג' דורות לאחור (לפחות), גם אלו שנמצאים כבר בעולם האמת. ולפי זה, מודגש איך שעבודת הבנים אחרי החתונה (מתן-תורה) היא בכח האבות שבאים ל'חתונה'.
ומה עכשיו?
התורה היא הרי נצחית, ושייכת לכל אדם בכל דור, אם כן – מה שייך עתה, אלפי שנים לאחר שנתגלה שם הוי' במתן תורה, העניין של "שמי הוי' לא נודעתי להם"? אלא שכאן אנו מגיעים לדרגה הגבוהה יותר של התגלות שם הוי' בעולם, שביחס אליה – הדרגה שלנו היום (מאז מתן תורה) לא נחשבת כגילוי ה'עצם': לעתיד לבוא יתגלה שם הוי' נעלה יותר, התגלות הקדושה תהיה באופן שאכן נראה אלוקות ממש.
בימינו, אנו אמנם 'ממשיכים' אלוקות למטה בעולם - ויהודי יכול וצריך להכניס אלוקות בכל מקום ומצב בו הוא נמצא, אך 'גילוי' האלוקות יהיה רק לעתיד לבוא – אם כן, גם כיום עדיין "שמי הוי' לא נודעתי להם". שהרי אם הגילוי 'מוגבל' והוא לא בשלמות – אין זה עדיין העצם.
וכשם שעבודת בני ישראל לאחר מתן תורה הייתה בכח עבודת האבות, כך השלמות שלעתיד לבוא תהיה בכח העבודה בזמן הגלות (מצד המסירות נפש שבעבודה זו, הבאה מצד עצם הנשמה).
שמות, וארא, בא - והגאולה
לפי מה שאמרנו עד עתה ישנן 3 תקופות כלליות מאז בריאת העולם: לפני מתן תורה, ממתן תורה, ימות המשיח. תקופות אלו מקבילות ל-3 הפרשיות הראשונות בחומש שמות:
התקופה הראשונה – פרשת שמות – כור הברזל כהכנה למתן תורה,
התקופה השניה – פרשת וארא – שכאמור, מבטאת בשם הפרשה ובפסוקיה הראשונים את גילוי שם הוי' שהיה במתן תורה,
התקופה השלישית – פרשת 'בא אל פרעה' – המבטאת את התקופה של לעתיד לבוא, כפי שכתוב בזוהר שיש 'פרעה דקדושה' המקביל לפרעה שלעומת זה, פרעה מלך מצרים. השם 'פרעה' הוא מלשון פרוע – ללא הגבלות, ואכן, פרעה דקדושה משמעותו היא הדרגה ממנה מתגלים כל הארות הקדושה. כפי שתהיה בימות המשיח, ואם כך "בא אל פרעה" (תחילת הפרשה) מבטא את הכניסה לזמן הגאולה.