פרשת-השבוע נקראת "וארא": "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב". הקדוש-ברוך-הוא התראה לאבות, כלומר: העניק להם את האפשרות להתחבר לגילויים אלוקיים בדרך של ראייה.
 
ידוע הכלל "אינה דומה שמיעה לראייה". הכרה המבוססת על ראייה – עמוקה ובלתי ניתנת לערעור. הכרה המבוססת על שמיעה – פחות עמוקה ואינה מוחלטת.
 
ברוחניות, מבטאות הראייה והשמיעה רמות שונות של אימות ההכרה בנוכחות האלוקית בעולם. ההכרה הזו קיימת בכל יהודי, גם אם אינו מזהה אותה. אלא שהכרה זו יכולה להיות ברמה של ראייה – מצב של הכרה מוחלטת, והיא יכולה להיות ברמה של שמיעה – מצב של הכרה פחות מוחלטת.
 
זו בעצם המשמעות הפנימית שבדברי הקדוש-ברוך-הוא: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב". דברים אלה באו כתשובה לטענתו של משה רבינו: "למה הרעותה לעם הזה?". מדוע עם ישראל שרוי בגלות הרעה, בה אינו נחשף לגילויים אלוקיים ואין לו את האפשרות להגיע ל'ראיית' האמת האלוקית? מדוע מתמהמהת גאולתם מלבוא?
 
ועל כך באה התשובה, כי למרות שכרגע אין לעם ישראל את האפשרות לראות – לאבותיהם הייתה האפשרות לראות, ומהם עברה ההכרה המוחלטת באלוקות בירושה לבנים. מוטל על הבנים לגלות בעצמם את הירושה המופלאה ומכוחה להמשיך ולבצע את שליחותם בגלות, עד לרגע בו תבוא הגאולה.
 
תשובתו של הקדוש-ברוך-הוא מתייחסת בעצם לכל הגלויות, גם הנוכחית. מוטל עלינו לגלות בעצמנו אמונה ברמת ראייה, וכך נזכה תכף ומיד לגאולה השלמה, עת יתגשם החזון הנבואי: "וראו כל בשר יחדיו כי פי השם דיבר".