מותר להניח שבמשך אלפי שנות גלות, הציפייה לגאולה הפכה להיות משימה קשה יותר. הרי שנים רבות כל-כך חלפו מאז. אמנם מחד ככל שהזמן חולף, הגעגועים והציפייה מתגברים אף הם, אך מאידך יתכן שאנשים התרגלו למצב הגלותי בו הם חיים מיום שנולדו. ההרגל למצב הקיים, חלילה, עומד בסתירה לאמונה המוחשית בביאת המשיח ועל האדם להלחם בתחושה זו.

עיתים מעין אלו - עשרה בטבת, שבעה- עשר בתמוז ותשעה באב, הקשורים לחורבן בתי-המקדש, מעוררים בקרבנו תחושות של ציפייה אמיתית לגאולה ולבנין בית-המקדש מחדש.

גלות שמביאה לגאולה 

התמקדות בקשיי הגלות ובהתמרמרות ממנה, אף היא, כמו ההשלמה עם מצב הגלות - אינה הדרך הנכונה. אדם שאינו משלים עם הגלות ואינו רואה בה מצב של קבע ח"ו, וביחד עם זאת הוא מתמרמר עליה וכולו מדוכא ממצב הגלות המתארכת, עלול לבוא לידי ייאוש ולאבד כל תקווה. ודאי מאמין הוא שהמשיח יבוא אי-פעם, אך הוא אומר בליבו: "מי יודע מתי זה יקרה". התחושה בקרבו היא של ייאוש ואובדן תקווה לגאולה. אף מצב זה איננו טוב.

יהודי ההולך בדרך הנכונה הוא זה שמודע לאהבה העצומה של ה' לעם ישראל. הוא חש שלא יתכן שה' יזנח את עם ישראל בגלות, והוא בטוח שהנה-הנה, בעוד רגע, תבוא הגאולה.

יתירה מכך: ליהודי צריך להיות ברור שעניין הריחוק שמסמלת הגלות אינו אלא בחיצוניות העניינים. לאמיתו של דבר, בפנימיות העניינים, יש בה עניין גדול וטוב, מאחר ובעקבותיה תבוא הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, שאז יבנה הבית השלישי, גדול באין-ערוך מהבית הראשון ומהבית השני, ותהיה אז התגלות עצומה של ה' לעין כל. 

בכדי להגיע לטוב הנשגב של הגאולה השלימה, לא היה מנוס מהגלות הקשה. הגלות היא שמאתגרת את היהודי ומגלה את הכוחות העצמיים בנפשו. ההתמודדויות ביום-יום עם ניסיונות הגלות, מביאים לידי ביטוי את פנימיות הנפש היהודית שהייתה חבויה אפילו בזמנים שבתי המקדש עמדו על תילם, ועל ידי כך מגלה ה' אף הוא אור רוחני נעלה שלא האיר מעולם: אור של גאולה.

ביטחון מוחלט

השקפה זו כלפי הגלות מעוררת בקרב היהודי רגשות מעורבים: מצד אחד צער עמוק על מצב הגלות, אך מצד שני יש בקרבו שמחה עצומה וביטחון שלא ירחק היום בו ישוב ה' ויגאל את עמו.

הביטחון בכך שהגאולה קרובה הוא כה גדול עד שבכל בוקר אומר היהודי בתפילת שחרית: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" ו"לישועתך קיווינו כל היום". גם כשמגיע זמן מנחה ומשיח עדיין לא בא, אין הוא מתייאש וחוזר ומבקש בתפילה על הגאולה, וכך גם בתפילת ערבית. הוא בטוח בכל לבו שאף אם מתאחר בואו של המשיח, הרי הוא יבוא בכל רגע.

בדורנו זה בו בישר הרבי מליובאוויטש שוב ושוב ש'הנה הנה משיח בא', הביטחון בגאולה הקרובה אף הולך וגדל. עלינו להוסיף בתורה ומצוות, להאיר את סביבתנו, ובכך להתכונן לביאת משיח צדקנו.