לרגל צום עשרה בטבת, היום בו "סמך מלך בבל אל ירושלים" והחל המצור שהוא תחילת החורבן, אנו מגישים את הדינים והמנהגים הקשורים ביום צום זה, מתוך תפילה ואמונה ש"יהפך לששון ולשמחה" בהתגלות הרבי מלך המשיח תיכף ומיד

חודש טבת נקשר בתודעה היהודית עם חורבן בית-המקדש הראשון. ביום העשירי לחודש סמך מלך בבל מצור על העיר ירושלים והחל הליך החורבן והגלות ● מצד אחד יש בנו צער עמוק על מצב הגלות, אך מצד שני אנו שמחים ובטוחים שתיכף ומיד נזכה לגאולה שלימה

השבוע ביום שישי - ערב שבת חל צום עשרה בטבת. ידוע שצום זה הוא החמור מכל ד' הצומות. מובא בהלכה שאילו עשרה בטבת היה חל בשבת, התענית הייתה דוחה את השבת ולא נדחית ליום אחר. מדוע ומה טומן בתוכו צום העשירי בטבת? על כך ועוד בשיעור מרתק מפי הרב זלמן נוטיק משפיע בישיבת תורת אמת בירושלים, לאור שיחותיו הק' של הרבי מלך המשיח.

מה הקשר בין עשרה בטבת לחשיפות של ויקיליקס?

במבנה בית-המקדש השלישי, שלעולם לא יחרב, מותר יהיה לשלב ברזל ואכן כך יהיה. לעתיד לבוא יהפוך הברזל לחומר גלם חיובי. לא יכינו ממנו כלי משחית (כי לאף אחד לא יהיה בהם צורך), אלא רק דברים מועילים – וחזקים ועמידים.

צום עשרה בטבת הוא היום בו פתח נבוכדנצר מלך בבל את המצור הצבאי על ירושלים, שהסתיים בחורבן בית-המקדש הראשון. בדור האחרון התווספה לתאריך זה משמעות נוספת: רבני ישראל קבעוהו כ"יום הקדיש הכללי" אחרי כל הנספים במלחמת העולם השנייה שלא ידוע תאריך הירצחם.

בצום עשרה בטבת תשד"מ, עלה הרבי מלך המשיח לתורה, ולאחר מכן בעת קריאת ההפטרה בכה מעט 

בהיקף הראיה המוגבל שלנו, ימי הצום על החורבן הם ימים עצובים. אך הרבי מאיר את הייעוד הנבואי שימי הצומות עתידים להפוך לימים טובים, ומסביר שכאשר משיח יבוא, הדברים יתגלו כפי שהם באמת. אז נווכח שימים אלה לא היו כה רעים כפי שהם נראו. הדברים מתיחסים גם לעשרה בטבת. 

כאשר מזהים בתענית ובנסיבות שהולידוה ביטוי של אהבה, מבינים כי אין כל סתירה בין הכאב לבין היותו של היום חיובי ונעלה. וכמאמר הנביא: "כי את אשר יאהב השם – יוכיח"

ברזל של עשרה בטבת רומז גם על המטרה הפנימית של המצור על ירושלים: לעורר את עניין התשובה (תוקף, ברזל של קדושה) כדי למנוע את ה'ברזל' של החורבן.