לגמור את החודש עם יתרת זכות. לבחון את מצב חשבון הבנק ולהיווכח שאין בו 'מינוס' עוד לפני שנכנסת המשכורת הבאה. בשביל אזרחים רבים זו משאלה קצת קשה למימוש, גם אחרי ההסכמים האחרונים על תוספות השכר.
 
אולם בחודש הנוכחי ניתנת לכולנו הזדמנות מסוג כזה. החודש העברי הנוכחי, חודש כסלו, מסתיים עם מענק תפוח ולא שגרתי, שמאפשר לכל אחד ליהנות מיתרת זכות ייחודית.
 
הכוונה כמובן ליתרה רוחנית, אותה מקבלים בחג החנוכה הבא עלינו לטובה. כל אחד מחגי ישראל מעשיר אותנו בהון רוחני ייחודי. חנוכה הוא החג היחיד שחל ממש בסיום חודש והחוויות הרוחניות הייחודיות לו מעניקות הרגשה של סיום עם יתרון. יתרון האור מן החושך.
 
*
 
אור הוא המוטיב המרכזי של חג החנוכה. אנו מעלים אור בנרות החנוכייה לזכר האור הנסי של מנורת המקדש, לאחר ניצחונם של אבותינו המכבים על היוונים. שלהבות האור מרצדות בלילות החג ומספרות לנו סיפורי אור וגבורה. הן מספרות על קומץ קטן של מכבים דבקים באלוקיהם שיצאו למאבק נחוש בצבא האדיר של האימפריה היוונית, וניצחו. על דגלם של המכבים – וגם בליבם – הייתה חרותה הסיסמה 'מי כמוכה בא-לים השם' (ראשי תיבות 'מכבי') ובכוחה של אמונתם זו זכו לנס הניצחון המדהים.
 
אור הנרות מספר גם על החינוך היהודי הבלתי מתפשר שהעניקה חנה לשבעת בניה, חינוך שהביא לתבוסה מוראלית של מלך יוון. הוא מספר גם על מסירות-הנפש של יהודית, שגילתה תעוזה ותושייה והביאה לאחיה את ראשו של המצביא היווני.
 
כאשר יושבים בכל ערב מערבי החג ליד הנרות הדולקים ומשחזרים את דברי הימים ההם, מתמלאים במטען כביר. הסיפורים מחברים אותנו למאגרי הכוח האמיתיים שלנו, שבעצם תמיד זורמים בעורקינו וכל שנדרש מאתנו הוא רק לא לחסום אותם מלהתבטא. הם מעצימים בנו את ההכרה כי האמונה, החינוך לאמונה, עד כדי מסירות-נפש – הם החוסן הלאומי האמיתי של עמנו. אלה הלפידים שלאורם צלחנו את המהמורות הקשות והחשוכות ביותר, שהיו ובעזרת השם יותר לא יהיו.
 
ליתרון הזה שמעניק לנו חג החנוכה – אין תחליף. זו יתרת הזכות הטובה ביותר בחשבון החשוב ביותר שלנו – חשבון הנפש.
 
*
 
אנו חיים כעת בתקופה של סיום. סיום הגלות, על סף המעבר אל הגאולה האמיתית והשלמה. חג החנוכה הוא עיתוי שמשקף במהותו את המאזן הרוחני של עמנו בעת כזו – מאזן שהנו חיובי ומבורך.
 
למרות שהערך הרוחני של הדור נתפס כנמוך בהשוואה לערכם הרוחני של הדורות הקודמים, האמת היא שהערך שלנו גבוה משלהם – משום שיתרות הזכות הרוחניות של הדורות מצטברות ונוספות. לעומת יתרות החובה, אותן מוחק הקדוש-ברוך-הוא לאחר שעושים תשובה, הרי שיתרות הזכות נשמרות ולעולם אינן נמחקות.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מדמה את דורנו לננס העומד על כתפי ענק. הננס אמנם קטן מאוד לעומת הענק, אך לפועל הוא גבוה ממנו משום שהוא עומד על גביו. כזהו בדיוק המעמד של דורנו, הננס אך הגבוה מכולם.
 
כעת, ברגעים האחרונים של הגלות, עדיין לא קיבלנו את ה'משכורת' התפוחה המצפה לנו – השכר הרוחני העצום לו נזכה בגאולה השלמה. שכר שיהווה את מימוש התכלית האלוקית של הבריאה. אך מכל מקום אנחנו יכולים ליהנות מהעובדה שבעצם אין לנו 'מינוס'. יש לנו יתרון גדול של אור רוחני, ועמו נבקיע במהרה את חשכת הגלות ונזכה לראות באורה המופלא של מנורת הזהב – בבית-המקדש השלישי, שייבנה תכף ומיד ממש.