כאשר הפציע אורה של תנועת החסידות בעולם, היו מי שהתייחסו אליה בחשדנות. זה היה תקופה קצרה לאחר שמשיח השקר שבתי צבי הפיח חלומות גאולה מדומים בקרב המוני יהודים במזרח אירופה. האכזבה והכאב היו טריים וצורבים ולכן היו יהודים שחששו מכל רעיון חדש. במיוחד כזה שיש לו זיקה לקבלה. פחדו כי החסידות היא שבתאות באצטלה חדישה, חלילה.
 
בתוך זמן קצר נוכחו הכול באמת. ראו כי אין שום דמיון בין שבתי צבי וחבר מרעיו שנהגו קלות-ראש במצוות וחלקם אף המירו דתם, לבין החסידים המקפידים על קלה כבחמורה ומקיימים מצוות בהידור רב.
 
אלא שמכל מקום, הייתה קבוצה של מחרחרי ריב שהתעקשו להמשיך ללחום בחסידים וברבותיהם. הם ליבו כלפיהם שנאה של ממש וניסו להמיט אסונות בעיקר על מנהיגי החסידות, במטרה לשים קץ לדרך שמלמדים.
 
אחד הצעדים המפורסמים שנקטו, הייתה הלשנת שקר על מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, כאילו הוא ממריד נגד השלטון הרוסי. אדמו"ר הזקן, כפי שמכונה רבי שניאור זלמן, נלקח למאסר, וכאשר הוכחה חפותו – השתחרר. ימי השחרור י"ט-כ' בכסלו היוו פריצת סכר בדרך הפצת החסידות וסמלו את ניצחונה על כל העומד בדרכה.
 
*
 
מאז י"ט בכסלו הראשון, לפני 212 שנים, עברה דרך ארוכה. מי שעוקב אחרי התמורות הרוחניות שעם ישראל חווה במרוצת השנים הללו, יכול לומר בפה מלא כי ניצחונה של החסידות לא רק מוכח – אלא אף ממשיך להתעצם.
 
מי יכול להאמין כי אחת מתלונותיהם של מחרחרי הריב בימים ההם הייתה העסק הגדול שעושים החסידים מתפילה. אם פעם היו מי שגיחכו על מי ש'מבזבז זמן' על תפילה מתונה הנישאת ביישוב הדעת ומתוך התבוננות בגדולת הבורא – הרי שהיום מעריצים אדם כזה בכל קהילה, גם אם אינה חסידית במוצהר.
 
מי יכול להעלות בדעתו כי אחת העילות למאבק בחסידים הייתה היחס החיובי שהעניקו ליהודי הפשוט והתמים – בתואנה שבכך נרמס הכבוד הראוי לתלמידי החכמים. היום בכל תפוצות ישראל יודעים לחבק את היהודים הללו, וגם אלו שעדיין מתקשים בעצמם לחבק – יודעים להעריך את אלה שכן מחבקים.
 
מי יכול לשער כי השירה, הריקוד והשמחה של החסידים היו לצנינים בעיני המתנגדים להם. וכי ישנה בימינו קהילה שאורח החיים הרוחני שלה חף משירה, ריקוד ושמחה?!
 
לפני 212 שנים היה י"ט-כ' בכסלו חג לחסידים, במיוחד לחסידי חב"ד. כיום, לאחר שאושיות החסידות הפכו לאבני יסוד בכל קהילות ישראל – ראוי היום להיחגג על-ידי כל בית ישראל.
 
*
 
אולם יש משהו במציאות שלפני 212 שנים שלא השתנה עד היום: כשם שאז נושאת הדגל של החסידות הייתה חסידות חב"ד (ולכן מחרחרי הריב ביקשו להמיט אסון דווקא על אדמו"ר הזקן) – כך גם היום. חסידות חב"ד והעומד בראשה – הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – צועדים בראש המחנה של החדרת יסודות החסידות בכל עם ישראל.
 
המשנה התורנית של חסידות חב"ד ובמיוחד של הרבי נלמדת היום בקרב עוד ועוד קהילות וזרמים בעם ישראל. בהשראת הרבי, חסידי חב"ד הם החלוצים שמגיעים גם ליהודי הפשוט של ימינו – זה שרמת המודעות היהודית שלו נמוכה ואפסית, ומחבקים גם אותו בשמחה ובחום אותנטי של תורה ומצוות. הרבי הוא הלפיד ההולך בראש המחנה, שאורו הכביר לעולם לא מתעמעם.
 
הקדוש-ברוך-הוא הואיל לגלות את דרך החסידות, כהכשרה רוחנית לקראת הגאולה השלמה. ככל שניטיב את הליכתנו בדרך החסידות, נגיע מהר יותר לגאולה שתבוא תכף ומיד.
 
חג שמח. לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו.