פרשתנו פרשת 'וישלח' מספרת כיצד זכה יעקב אבינו לשינוי שמו מיעקב לישראל. זה היה כשנאבק עם המלאך וסירב לשלחו עד שיברכנו. ברכתו של המלאך הייתה: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". 

 
שני השמות הללו, יעקב וישראל, הם גם השמות של כללות העם היהודי. לפעמים נקרא העם היהודי בשם יעקב ולפעמים הוא נקרא ישראל. 

 

בן ועבד

 
מוסבר בתורת החסידות (ע"פ ה'קבלה'), כי שני השמות יעקב וישראל מסמלים שתי דרגות כלליות של עם-ישראל. 

יש מצב בעם-ישראל שאז הוא מכונה 'עבד ה'', וישנו מצב שבו הוא מכונה 'בן'.   כשעם-ישראל הוא בדרגת 'עבד' בלבד, הוא נקרא 'יעקב', כפי שנאמר "ועתה שמע יעקב עבדי"; וכאשר הוא מתעלה לדרגת 'בן', הוא נקרא 'ישראל', ככתוב: "בני בכורי ישראל". 

 
ההבדל בין בן לעבד ברור למדי. כשבן ממלא את רצון אביו, הוא עושה זאת בשמחה, באהבה, בעונג. לעומת זאת, העבד לא תמיד רוצה למלא את ציוויי אדונו; לעיתים קרובות הוא ממלא את ציווייו רק מתוך הכרח ובתחושת חוסר ברירה.

 

שמחה ועונג

 
שני המצבים הללו קיימים גם בעבודת-ה'. יהודי יכול ללמוד תורה, להתפלל, לקיים מצוות ולעבוד את בוראו מתוך שמחה ועונג, כמו 'בן'; והוא יכול לעשות כל זאת מתוך הכרח וחוסר ברירה, כמו 'עבד'. 

 
וזו המעלה של 'ישראל' על 'יעקב': כשיהודי עומד בדרגת 'ישראל' הוא רץ בשמחה לעבוד את ה' ואין לו שום מלחמות פנימיות עם יצר הרע בעניין זה; ואילו כשהוא נמצא בדרגת 'יעקב' פירוש הדבר הוא, שיצרו אינו מתלהב יתר על המידה מעבודת ה' ועליו להילחם עמו ולגבור עליו, ובשל כך הוא עובד לפעמים את בוראו רק מתוך קבלת עול. 

 

לא להתייאש

 
מובן מאליו, שדרגת 'ישראל' היא השלמות שאליה עלינו לחתור, אולם אי-אפשר להגיע לכך מבלי לעבור תחילה את שלב ה'יעקב'. במילים אחרות: כשיהודי מתלונן שקשה לו לעבוד את ה' ושלא תמיד מתחשק לו לקיים את התורה ומצוותיה - עליו לדעת, שזה מצב טבעי של תחילת הדרך. לא בבת-אחת ("מעט מעט אגרשנו מפניך...") יכול האדם לסלק מתוכו את היצר-הרע ולהפוך את רצון ה' לרצונו-הוא. 

 
בהתחלה (גם אם התחלה זו נמשכת שנים) יצר הרע מתנגד, נלחם, מנסה להפריע, אך כשעומדים מולו בעקביות ובעקשנות ומבלי להתייאש - מצליחים לגבור עליו ולהגיע למצב, שבו חיי התורה והמצוות הופכים לעונג ולדבר שהאדם רץ אחריו בשמחה. 

 
וזו הסיבה לכך, שגם לאחר שקיבל יעקב אבינו את השם ישראל, עדיין הוא נקרא בשם יעקב (ולא כאברהם אבינו, ששמו הקודם 'אברם' נתבטל לגמרי), שכן אף-על-פי שדרגת 'ישראל' נעלית יותר, עדיין יש צורך בדרגת 'יעקב' (לכל מי שעדיין אינו 'צדיק') כדי להגיע אליה. 

 
ביאור נוסף:

 
עניין נוסף נלמד גם מהמילים  – יעקב וישראל. 
כידוע, השם 'יעקב' בא על שם עבודתו של היהודי בימי השבוע, ימי עבודות החול, וישראל, על שם עבודתו בשבת:

י' - הראש ('הנשמה') יורד לתקן את ה'עקב' (מלאכות החולין הגשמיות והתחתונות, שכמו עקב-הגוף, הכל עומד עליהן והן אינן חשות או כואבות), להחדיר קדושה גם בדרגות הללו..

כשבסיום עבודת שבועית זו - ביום השבת - יתרומם היהודי לקדושה נעלית עוד יותר, כשכר לפעולותיו אלו, ויקרא בשם המעלה - 'ישראל', אותיות - 'ראש לי'...