אור וצל
 
אחד מחסידי אדמו"ר ה"צמח צדק" סיפר:
 
פעם אמר ה"צמח צדק" מאמר חסידות קודם שהאיר אור היום. אני עמדתי אז בין הנר לבין הרבי. פתאום הבחנתי שהצל שלי מחשיך על הרבי. החלטתי לזוז ממקומי כדי שלא להחשיך. ואז עלה במוחי: אדרבה, מוטב שאשאר כאן, כי כך יעלה ה"צמח צדק" את ה'צל' שלי...
 
פתאום פנה אלי ה"צמח צדק" ואמר: "אור אפשר להעלות, חושך אי אפשר להעלות".
 

 
להוסיף באור  

לא די במספר הנרות שהודלקו בלילה הקודם, אלא יש להוסיף נר מדי לילה כשיטת בית הלל – ללמדך, שאי אפשר ליהודי להסתפק בכך שלא ירד מדרגתו ויעמוד באותו מצב כאתמול, אלא עליו להתעלות מעלה מעלה. מאידך גיסא – אין להתחיל מיד בנרות רבים, שכן "תפסת מרובה לא תפסת". (ליקוטי שיחות חלק א' עמוד 89) למה לומדים לאור הנרות?
 
נוהגים לשבת וללמוד תורה בסמוך לנרות חנוכה. לימוד התורה רומז על עניין השמן; גילוי השמן נעשה דווקא על ידי כתישת הזיתים, וזה רומז על היגיעה בתורה.
 
על פי זה מובן מנהגו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב, שלאחר הדלקת נר חנוכה היה עוסק בתורה סמוך לנרות החנוכה – וכמובן באופן המותר, שלא להשתמש באורן – מאחר שכללות עניינו של חנוכה קשור עם לימוד התורה.

    

האור השמיני
 
חנוכה הוא חג של שמונה ימים. המספר שבע מסמל את שלמות העולם כפי שהוא במצב טבעי, ואילו המספר שמונה מסמל את הדרגה שלמעלה מהעולם. בחנוכה מאיר האור הנעלה של שמונה, והוא יורד ונמשך עד הדרגה התחתונה. 

 

מהות מלחמת היוונים  

מלחמת היוונים הייתה "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" וכמאמר (ב"ר פט"ז) כתבו כו' שאין לכם חלק באלקי ישראל. כל המלחמה הייתה נגד אלוקות, שילמדו תורה, שיקיימו מצוות המשפטים והעדות, רק שלא להזכיר שהיא תורת ה' ושהמצוות הן חוקי רצונו יתברך; שלא להזכיר בתורה ובמצוות עניין האלוקות. 

 

מהות הפנימית של מלחמת היוונים
 
עיקר מלחמתם של היוונים הייתה נגד הרוחניות והאלוקות שבתורה ומצוות. זהו שכתוב להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", דווקא, שליוונים לא היה אכפת כל כך שישראל ילמדו תורה, אלא רצו שלימוד התורה יהיה מצד השכל שבתורה "כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים", ועל ידי זה להשכיח ח"ו מישראל שהתורה היא תורת ה'. 

 

 
לא לטמא השמן  

היוונים טימאו את השמנים ולא שפכום. השמן מהווה סמל לחכמה. היוונים הרשו ללמוד תורה, אך הכניסו את החכמה היוונים לתוך חכמת (שמן) התורה, היכל התורה, והעמידו אותן בדרגה אחת שווה. לכן יש להימנע מלימוד של חכמות חיצוניות לצד לימוד התורה. 

 

 
מהות מחלוקת בית הלל ובית שמאי  

עיקר עבודתם של בית שמאי הוא בקו של "סור מרע", מלחמה כנגד הדברים הבלתי רצויים. שיטתם של בית הלה הוא בקו של "עשה טוב" – הוספה בענייני טוב וקדושה, והרע מתבטל ונעלם ממילא.   על כן גורסים בית שמאי שהדלקת נרות חנוכה היא באופן של פוחת והולך – מתקפה רבתי כדי לבטל תוקף המנגד. ולכן מתחילים בשמונה נרות, ריבוי אור. ואילו בית הלל גורסים "מוסיף והולך" – התחלה בנר קטן, אבל מיום ליום הולך וגדל ה"תיאבון" לענייני תורה ומצוותיה...

(ליקוטי שיחות חלק כ"ה עמוד 396)

ניצחון מסוג אחר
 
חנוכה הוא יום טוב לא רגיל, שכן חנוכה הוא יום טוב של ניצוח מלחמה, ויהודים אינם מוכשרים למלחמות. יהודים מוכשרים למלחמת התורה. הגוף היהודי יקר מאוד. 

 
 
מסירות נפש בלי שאלות
 
האם מותר היה לחשמונאים למסור את נפשם כאשר הסיכוי לנצח היה קלוש מאד? מתברר כי זו שאלה הלכתית לא פשוטה.
 
מבאר הרבי: גדולתם של החשמונאים היא בכך שפעלו מתוך מסירות-נפש שאינה יודעת גבולות. יש מסירות-נפש מוגבלת ומדודה. אמנם האדם מוכן למסור את נפשו, אבל יש לו הגבלות ומידה למסירות-הנפש; יש דברים שעליהם ימסור את נפשו ויש דברים שלא ימסור את נפשו עליהם. החשמונאים היו מלאים מסירות-נפש שאין לה מידה ושיעור, ולכן מבחינתם לא היה מקום לשאלות כלשהן.
 
לכן זכו החשמונאים שנעשו להם נסים שלמעלה מגדרי הטבע. בראש ובראשונה הנסים של המלחמה עצמה, שמעטים וחלשים ניצחו את הרבים והגיבורים, ועד הנס של פך השמן.

 
 
 
חכמה טמאה
 
היוונים "טימאו כל השמנים", ולכאורה מדוע חולל הקב"ה הנס הגדול של פח הזמן הטהור, והרי ההלכה קובעת שטומאה נדחית בציבור, וכאשר הציבור צריך לקיים את המצווה, אין הטומאה מעכבת?
 
אולם מזימתם האמיתית של היוונים הייתה לטמא השמן המסמל את החכמה. היוונים השאירו את השמן ורק טימאוהו, כך ביקשו לומר שהם מסכימים להשאיר את חכמת התורה בישראל, אולם רצונם שה'שמן' יהיה טמא. שילמדו את התורה כחכמה גרידא, בלי להדגיש את האלוקות שבה.
 
בני-ישראל הבינו את המהות האמיתית של המאבק, ולכן מסרו את נפשם ויצאו למלחמה שבדרך הטבע הייתה אבודה מראש - מעטים נגד רבים וכו'. ואז חולל להם הקב"ה נס שמעל לטבע, ואף המציא להם את פך השמן הטהור, החתום בחותמו של הכוהן הגדול. 

 
 
הנר האלוקי
 
על פי הנאמר "נר ה' נשמת אדם", כל יהודי הוא נרו של הקב"ה ותפקידו, כדבר המשנה, אני נבראתי לשמש את קוני, להאיר חלקו בעולם, ולא רק נפש הבהמית שלו, אלא גם בסביבתו ומחוצה לו, כענין מצוות נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ. 

 

 
עד דכליא ריגלא דתרמודאי
 
מצוות הדלקת נר חנוכה היא בזמן "דכליא ריגלא דתרמודאי" (שם אומה מלקטי עצים), ועוד: "תרמודאי" – המורדים בה'. יש להדליק את הנרות בזמן זה כדי לפעול "כליא" – ביטול וכליה; "רגלא דתרמודאי" – החלק הכי תחתון שבמורדי ה'. עד שהם נהפכים ומקיימים בעצמם מצוות נר חנוכה – נר מצווה ותורה אור.

(התוועדויות תשמ"ח חלק ב' עמוד 124)     

הכח להאיר  

הכוח של יהודי בודד, נר בודד, להאיר את החושך הכבד שברחובה של עיר, נובע מהברכה שמברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה". קדושתו של הקב"ה הטבועה ביהודי, היא זו שנותנת לו את כח ההארה הבלתי מוגבל...

(התוועדויות תשמ"ח חלק ב' עמוד 124)     

הדר בעליה  

נפסק בהלכה שאפילו הדר בעליה (רמז לעבודת האדם את קונו באופן של 'בני עלייה שהן מועטין, כי עבודתם במדריגה גבוהה ביותר), ואין לו פתח לחוץ – שאין לו שייכות למסחר ולענייני עולם הזה; מכל מקום, עליו להאיר את החוץ על ידי הנחת נר חנוכה בחלון.

(אג"ק א' עמוד סג, עמוד רו)   

 
דרגות בהארת הזולת
 
ישנם כאלה שהם בבחינת נרות שאינם דולקים ומאירים כלל, ועבודתו של יהודי היא – להדליק נרות אלו כדי שמכאן ולהבא יתחילו להאיר באור ד"נר מצווה ותורה אור".
 
אך כאשר יהודי זוכה – הרי הוא מתעסק עם אלה שכבר בבחינת נרות מאירים, אבל אורם הוא באופן דלהבה קטנה כו', והעבודה בזה – לפעול שנרות אלו יאירו ביתר שאת וביתר עוז. 

 

עד דכליא ריגלא דתרמודאי
 
מצוות הדלקת נר חנוכה היא בזמן "דכליא ריגלא דתרמודאי" (שם אומה מלקטי עצים), ועוד: "תרמודאי" – המורדים בה'. יש להדליק את הנרות בזמן זה כדי לפעול "כליא" – ביטול וכליה; "רגלא דתרמודאי" – החלק הכי תחתון שבמורדי ה'. עד שהם נהפכים ומקיימים בעצמם מצוות נר חנוכה – נר מצווה ותורה אור.

(התוועדויות תשמ"ח חלק ב' עמוד 124)     

מסר נצחי  

אמרו חז"ל: "הנרות הללו אין בטלין לעולם" - ההוראה הנלמדת מנרות החנוכה, אמורה לכל הזמנים ולכל המקומות, לכל בית יהודי ולכל איש ואשה מישראל. יש להקפיד על שמן טהור דווקא, גם אם הוא אינו לאכילה אלא להדלקה בלבד.   הנהגת הבית, ובמיוחד חינוך הבנים והבנות (חנוכה מלשון חינוך) יהיו מוארים וחדורים באור תורה, אור טהור, הולך מוסיף ואור.

(אגרות מלך עמוד צח) 

הרגיל בנר חנוכה
 
הגמרא אומרת (שבת כג, ב) כי הרגיל להדליק נר של שבת וחנוכה, יהיו לו בנים תלמידי חכמים. הסיבה לזה נעוצה בכך שהיוונים רצו להשכיח את התורה, ועל כן, מי שרגיל בנר חנוכה, שהוא זכר לנס ההצלה מגזירת היוונים – זוכה לבנים תלמידי חכמים.
 
ועוד: עיקר גזירת היוונים הייתה כנגד התורה שבעל פה, ובתורה שבעל פה עצמה – העיקר הוא השקלא וטריא והפלפול שבתלמוד בבלי ובגמרא. לכן, הרגיל בנרות חנוכה, שמספרם הכולל הוא שלושים ושש, זוכה לבנים תלמידי חכמים בשלושים ושש המסכתות בתלמוד בבלי שיש עליהן גמרא. 

 
 
בזכות הנר
 
אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה הייתם זקוקים לאורו של בית-המקדש, אבל לעולם הבא, בזכות של אותו הנר, אביא לכם מלך המשיח, שנמשל כנר, שנאמר, שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי".

    
 
נרות חנוכה - לעולם
 
"הקרבנות, כל זמן שבית-המקדש קיים, הם נוהגים, אבל נרות חנוכת חשמונאי - נוהגים אף לאחר החורבן בגלותנו, ואינן בטלין לעולם".

    
 
המלאכה אינה מפריעה
 
חנוכה ופורים שניהם חגים שאינם כתובים בתורה אלא תקנת חכמים. בימים אלה מותר לעשות מלאכה, שלא כבחגים הכתובים בתורה, או בשבת, שבהם אסור לעשות מלאכה. טעם הדבר: בחנוכה ובפורים ההמשכה האלוקית היא מדרגה נעלית ביותר, שבכוחה להתלבש ולהאיר גם במלאכות העולם. 

 
 
להשקיע את החמימות

"נר חנוכה מצוותה משתשקע החמה" (שבת כא,ב). ההתחברות עם הקב"ה, שנוצרת על-ידי מצוות הדלקת נר חנוכה, מביאה לידי כך "שתשקע החמה" - השקעת וביטול החמימות בענייני העולם. 

 
המספר שמונה

חנוכה קשור למספר שמונה: החג נמשך שמונה ימים; הנס היה על-ידי החשמונאים, שבכינוים יש פעמיים שמונה (ח – שמונה, ו"שמונאי" – מלשון שמונה); פך השמן היה חתום בחותמו של כוהן גדול, שמשמש בשמונה בגדים; הכוהן הגדול הראשון היה אהרון, שלאחר הסתלקותו חזרו ישראל שמונה מסעות לאחוריהם (רש"י דברים י,ו). 

 
 
בזכות מסירות הנפש

הרמב"ן כותב שנרות חנוכה אינם בטלים לעולם. זאת משום שנרות אלה באו על-ידי שלמות עבודת ישראל, שמסרו את נפשם כנגד גזרות היוונים. לכן נרות אלו אינם בטלים לעולם. 

 
 
מקומו של ה'שמש'
 
את ה'שמש' שבאמצעותו מדליקים את נרות החנוכה, מעמידים מעל לשאר נרות החנוכה. רמז לדבר ממה שנאמר (ישעיהו ו, ב) "שרפים עומדים ממעל לו", ל"ו בגימטרייה 36, כמספר נרות חנוכה, והשמש עומד "ממעל לו", מעל ל"ו הנרות. 

 
 
ההכנה לחנוכת בית המקדש השלישי
 
הדלקת נר החנוכה היא זכר לנס השמן שהיה במנורת בית המקדש כשנתחנך מחדש על ידי החשמונאים. ואכן, זוהי ההכנה לבניין וחנוכת בית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו. 

 
חינוך העולם
 
חנוכה – מלשון חינוך. חנוכה רומז לחינוך העולם, שכן העולם נברא בשביל התורה, והיוונים רצו לבטל את שמירת התורה. כשגברו החשמונאים, גבר כוח התורה והמצוות והעולם נחנך מחדש. 

 
 
לא מספיק הודאה
 
"עשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא, ב). לא די בהודאה בלבד, שזהו כוח האמונה, אלא צריך להיות גם "הלל", השגה והבנה באלוקות – בבחינת "דע את אלוקי אביך ועבדהו בלבב שלם".