כל זמן והעניין שלו. מובא בזוהר אודות ששת ימי בראשית, ש"כל יומא ויומא עביד עבידתיה" (בכל יום ויום ישנה עבודת אותו יום) – בכל יום מימי הבריאה נבראו הנבראים שיש להם שייכות ליום זה.  

הרמב"ן מפרש מאמר חז"ל: "שית אלפי שנין דהוי עלמא" (ששת אלפי שנות קיום העולם), שהם מכוונים כנגד ששת ימי בראשית. ומוסיף אדמו"ר האמצעי (בנו של אדמו"ר הזקן בעל התניא) ומבאר את אופן השייכות של "שית אלפי שנין" לששת ימי בראשית:

האלף הראשון – מכוון כנגד היום הראשון. כשם שביום הראשון נברא אור, שענינו חסד, כך באלף הראשון היה ניזון העולם מחסדו של הקב"ה, מבלי להתחשב עם המצב הרוחני של אותם דורות.

האלף השני – מכוון כנגד היום השני. כשם שביום השני נבראו עניינים שמצד מידת הגבורה, כך באלף השני היה המבול וההתחלה של עניינים לא רצויים.

האלף השלישי – מכוון כנגד היום השלישי, ש"הוכפל בו כי טוב". באלף השלישי היה מתן תורה, שהתורה היא "טוב לשמים וטוב לבריות". התורה מחברת אלוקות (רוחניות) עם נבראים (גשמיות), שחיבור שניהם הוא תכלית הטוב.

וכן בנוגע לשאר האלפים, שכל אחד מהם מכוון כנגד יום נוסף מששת ימי בראשית.  

בכדי שהעניינים שבכל תקופה יהיו בזמניהם המתאימים – צריכים הם להתחיל מהתורה. כי שורשו של כל עניין שבעולם מתחיל בתורה, ואזי יכול הוא להיות נמשך לעולם, כמאמר הזוהר "אסתכל באורייתא וברא עלמא". (הקב"ה הסתכל בתורה, וברא את העולם – כביכול כאדריכל הבונה את הבית על פי תרשימיו, היינו ששורש ומקור כל הדברים  הגשמיים כולם הינו רוחני).

עניין זה יובן גם מזמן הגלות והחורבן:

בזמן בית ראשון היה מצבם של בני ישראל בבחינת "קיימא סיהרא באשלמותא" - תכלית הגילוי [בית המקדש נבנה על ידי שלמה המלך שהיה דור הט"ו, כדוגמת הלבנה (שבני ישראל נמשלו לה), שביום הט"ו בחודש היא במילואה]. לאחר זה, בזמן בית שני, נחסר עניין השלמות (וחסרו כמה ענייני גילוי אלוקות שהיו בבית ראשון). ולאחר זה חלה ירידה נוספת כאשר נחרב גם בית שני, יבנה במהרה בימינו, ונעשה בעולם הסתר והעלם גדול עוד יותר. כל ההעלמות והסתרים שבעולם קשורים ונובעים מן הירידות וההעלמות שהיו בתורה.  

בתחילה היתה התורה בגילוי, ללא כל העלמות והסתרים. לא היו ספקות ומחלוקות. היו, אמנם, חילוקי דעות, אך תמיד היו מכריעים לפי רוב הדעות. בין שמאי והלל עצמם היו רק שלוש מחלוקות. אמנם בדור שלאחריהם חלה ירידה נוספת ועיקר המחלוקת התחילה מתלמידיהם – בית שמאי ובית הלל.  

לאחר מכן נעשה העלם והסתר גדול יותר בתורה, שנתמעטו הלבבות, ונתעורר החשש שתשכח המסורה, עד כי גבר הצורך להעלות על הכתב את מה שקודם לכן היה עובר מדור לדור בעל פה. כדי שלא ישתכחו דברי התורה שבעל פה עמד רבי יהודה הנשיא וכתב את המשניות. עם ירידת הדורות כשהחלו מתקשים חכמי ישראל גם בהבנת המשניות, אזי התחיל הסדר של הגמרא (תלמוד בבלי וירושלמי, המבאר ומרחיב את המשניות, ובמיוחד התלמוד הבבלי המיוסד על ריבוי פלפולים ושאילת שאלות רבות). מצד העלם האור התחיל עניין ריבוי הקושיות, ועד  שפעמים רבות אין מצליחים חכמי הגמרא לתרץ וליישב הדברים ונשארים בקושיא, ללא כל הכרעה. 

אף על פי כן, גם אז לא היה חושך כפול ומכופל כל כך כפי שהתחיל לאחר חתימת התלמוד, כידוע שעד רבינא ורב אשי (אחרוני חכמי התלמוד) היו סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו, ובהם הסתיים הדבר וירדו הדורות שלאחריהם ירידה נוספת.

לפי אופן וסדר העלמות והסתרים בתורה, כך נמשך הדבר, כאמור, גם בכללות הנהגת העולם, כל עניין בזמנו. כלומר – עם צמצום ומיעוט אור הקדושה, שהתבטא בקטנות המוחין בהבנת התורה, כך בדרך ממילא נפעלו ירידה וצמצום גם בעולם הגשמי.

כל זה הוא סדר של ירידות.

כשהתחיל להתקרב זמן הגאולה, התחיל גילוי אור הגאולה, גם הוא על ידי הגילוי שבתורה (כשם שהעלם הגלות התחיל בהעלמות שבתורה). אור פנימיות התורה החל מתגלה על ידי האריז"ל וקודמיו, הוא גילויה של חכמת הקבלה.

קודם לכן היה הסדר ש"אין דורשין במעשה מרכבה" (אין עוסקים ב'נפלאות'), ובזמן האריז"ל התחיל הוא 'לגלות זאת החכמה', ומזמן לזמן התגבר הגילוי יותר ויותר, עד שהבעל שם טוב החל לגלות תורת החסידות (שבה התחיל מנצנץ אורו של משיח בתוך החיים ממש, שזהו אור אלוקי נעלה עוד יותר). לאחר מכן ייסד אדמו"ר הזקן את תורת חסידות חב"ד (בחינת ה'יחידה' שבתורה), והמשיך עניין זה גם בהבנה והשגה, שאפשר יהיה להבין עניינים מופלאים שלמעלה מהשכל – בשכל גופא. ולא רק בשכל של נפש האלוקית, אלא אפילו בשכל הטבעי של נפש הבהמית (היינו שעל ידי לימוד תורת החסידות תבין ישות ה'אני' עצמה כי "קרבת אלוקים לי טוב").  

עיקר הגילוי של אדמו"ר הזקן התחיל מי"ט כסלו, יום שחרורו מהמאסר (כידוע החילוק בין המאמרים שאמר אדמו"ר הזקן לפני מאסרו בפּטרבורג, שהיו קצרים ותמציתיים, למאמרים שהתחיל לגלות 'אחרי פּטרבורג', בהם נתבארו סוגיות החסידות בהרחבה, באורך, ברוחב ובעומק – בריבוי הסברים, דוגמאות ומשלים).  

המאמרים הקודמים היו מלהיבים (אך מרוכזים עד כי קשה היה לתופסם ולהבינם), והמאוחרים – בהם כבר היתה יותר שייכות לעולם, באשר נתלבשו יותר בשכל אנושי.

ועל ידי גילוי תורת החסידות, שנתגלתה לכל, לא רק ליחידי סגולה אלא לכל בני ישראל, שזו היא משמעות (מאמרו של מלך המשיח לבעל שם טוב, שיבוא ויתגלה כאשר) "יפוצו מעינותיך (מעיינות החסידות) חוצה", בלי שום הגבלות. שכן על ידי גילוי פנימיות התורה נמשך גילוי האלוקות גם בעולם, עד לגילוי הגמור בגאולה השלמה – ביאת המשיח.

ולכן עתה עיקר העבודה הוא העיסוק ב"יפוצו מעינותיך" – הפצת מעינות החסידות – "חוצה", עד ל'חוץ' שאין 'חוץ' יותר ממנו, ועל ידי זה מקרבים את גילוי האלוקות המלא גם בעולם, בגאולה השלמה והאמיתית, במהרה בימינו, אמן.