חלום מבהיל
 
אדמו"ר האמצעי היה חלש מאוד בגופו הגשמי, מה שחיזק את בריאותו הגשמית היה מאמרי החסידות שלמד ובמיוחד אלו שזכה לשמוע מפה קדשו של אביו - אדמו"ר הזקן.
 
לילה אחד חלם אדמו"ר האמצעי חלום קשה שמאוד הפחיד והבהיל אותו והסב לו עוגמת נפש רבה - וזה פשר החלום:
 
בחלומו ראה נהר רחב ידים שמימיו זכים וצלולים, הנובעים ומתפשטים במרץ ובמהירות, הנהר זורם למרחקים והתפשט לערוצים רבים, ובכל אחד מהיוּבלים קיימת זרימת מים מהירה וכל זאת בשקט וללא גלים.
 
לפתע ניגשו לנהר שני אנשים, אחד גבוה והשני קצת יותר נמוך, שניהם לבושים בבגדים ארוכים, לאדם הגבוה היתה רגל אחת יותר עבה מהרגל השניה, במרחק מה מאותם אנשים ניצבו מספר אנשים, ולפתע הוא מבחין שדווקא אביו, אדמו"ר הזקן, התקרב לאותם שני אנשים.
 
והנה חתיכת קרש קטן, מעין רפסודה קטנה נמצא בנהר, והאדם הנמוך אמר לאדם הגבוה שיעלה על הרפסודה וילך עליה, משעלה עליה החלה הרפסודה לשקוע במים ומי הנהר החלו לעלות ולטפס עד שחלק מגופו שקע ונשטף במים, לפתע התהפך המצב החל שפל במים, המים ירדו מטה והרפסודה עלתה וטיפסה לגובה המים, כך התהפך המצב, גאות ושפל במי הנהר תוך שהרפסודה עוברת טלטולים עזים, עולה ויורדת, לבסוף ציווה האיש הנמוך לגבוה שירד מהרפסודה ויחזור ליבשה וכך עמדו בצוותא שלושת האנשים, אדמו"ר הזקן ושתי הדמיות הנוספות.
 
והנה אותם האנשים שמדו במרחק מה מהם ומהנהר צעדו לכיוון הנהר אבל מיד שבו והתרחקו ממנו, כך פעמים אחדות, הלוך ושוב, עד שלבסוף הם התרחקו ונעלמו לחלוטין מקו האופק.
 
או אז אדמו"ר הזקן שילב ידים בחיבוק עם שתי הדמויות שלידו, כשבמרכז נמצא האיש הנמוך, לשמאלו האיש הגבוה ולימינו אדמו"ר הזקן, ושלושתם החלו צועדים לנהר אחר, נהר שני, שהיה רחב יותר ומימיו היו גוונים שונים, מימיו זרמו במהירות רבה וגלי מימיו הגבוהים והחזקים הלכו והתגברו עד שהם פרצו ויצאו בעוצמה מגבולות ערוצי הנהר ושצפו את השדות שסביבו, באותם מקומות ניקוו שלוליות מים שאט אט חלחלו למעבה הקרקע והחלו לצמוח וללבלב עצי פרי.
 
בתוך כך ציווה האיש הנמוך על אדמו"ר הזקן שיעלה וילך על הרפסודה, ואדמו"ר הזקן עלה והחל להלך עליה ומשהגיע לקצה הרפסודה רצה לדחוף אותה קדימה, אז הורה לו האיש הנמוך שישוב ליבשה, תוך שהוא אומר לו "בכוח גלי מים אלו אפשר ללכת גם בתוך גלי האש".
 
עד כאן החלום והמחזה שראה אדמו"ר האמצעי, משהקיץ משנתו רץ בעוגמת נפש מתוך פחד וחרדה לאביו, אדמו"ר הזקן וסיפר לו את המחזה המהביל שהוא חלם.
 
שבעה פרטים בחלום המבהיל
 
דמויות וענינים רבים היה במחזה האלוקי שצפה אדמו"ר האמצעי - הנה סיכום תמציתי:
 
1) נהר מים זכים שזרם במהירות והתפשט ליובלים רבים, אך המים נשארו בתוך גבולות ערוצי הנחל ולא העלו גלים.
 
2) מפגש בין אדמו"ר הזקן לשתי דמויות הוד אלוקיות נשגבות, ואחד משתי הדמויות - עבר טלטלות רבות, עליות ומורדות במי הנהר.
 
3) שתי דמויות הוד נוספות שאינן נראות בבירור, שהתקרבו והתרחקו מהנהר, ולבסוף נעלמו לחלוטין מקו האופק.
 
4) משנעלמו אותן שתי דמויות, שלוש הדמויות המרכזיות, שביניהם אדמו"ר הזקן, התחבקו, כשבימין ניצב אדמו"ר הזקן והן צעדו בצוותא לעבר נהר עצום, נהר שני שלמימיו היו גוונים רבים.
 
5) משהגיעו לאותו נהר הוא החל להעלות גלים עצומים ולזרום בשצף קצף ולפרוץ למחוץ לגבלותיו ולהשקות קרקעות וליצור בהם אגמים ושלוליות מים קטנים.
 
6) הקרקעות שהושקו ממי הנהר הצמיחו עצי פרי.
 
7) אדמו"ר הזקן נכנס למי הנהר, וטייל על הרפסודה והתברך שהרפסודה שלו, בכוח גלי הנהר, תעמוד ותנצח גם את גלי האש.
 
פשר החלום
 
לאחר שאדמו"ר האמצעי התפלל במרירות ובכי גדול, פתר לו אדמו"ר הזקן את פשר החלום המבהיל, הנה הדברים בתוספת פירוט העולה מהדברים, כפי הנראה לעניות דעתי, שיש בדבר מסר עצום לדורינו ומצבינו:
 
1) מי הנהר המתפשטים ליובלים רבים תוך שהם נשארים בגבולות ערוצי הנחל, מסמל את התורה הקדושה לפני התגלות מורינו הבעש"ט, שהתורה המשולה למים התפשטה והתרחבה בין גדולי התורה, אך היא לא פרצה להמוני העם, לאלו שנמצאים מחוץ לגבולות 'בית המדרש' שהם לא זכו לשתות ממי התורה. במצב זה המים אמנם זכים, צלולים וטהורים אך חסר בהם את גלי הים, המרץ וההתלהבות של החסידות ואלו שחזרו בתשובה.
 
2) שתי דמויות ההוד האלוקיות הן מיסדי החסידות - הבעש"ט הוא האיש הנמוך, ותלמידו המגיד ממעזריטש (כידוע שרגלו האחת היתה נפוחה בשל כאביו). הטלטולים שעבר המגיד ממעזריטש במצוות רבו - מסמלים את ההתעמקות של המגיד בלימוד התורה והחסידות, ופריצת הנהר ליובלים רבים מסמלת את התפשטות החסידות לכל החבורה הקדושה - תלמידי הבעש"ט והרב המגיד, בין כל מורי וצדיקי החסידות לאורך הדורות, וניתן להתעמק ולצלול בתורותיהם.
 
3) שתי דמויות שהתקרבו לנהר ובסופו של דבר נעלמו מן העין - לא גילה אדמו"ר הזקן מי הם, סביר להניח שמדובר על גדולי תורה ויתכן שהם היו רבותיו של הבעש"ט ואחיה השילוני היה אחד מהם.
 
4) שלושת הדמויות הנשגבות, שלושת אבות החסידות מחובקים יחד - מסמל את העברת תורת הבעש"ט ונזר החסידות לתלמידו המגיד וממנו לתלמידו אדמו"ר הזקן, הנהר העצום השני שהם צעדו לקראתו נהר שנוצר לא בידי שמים אלא בידי אדם - נהר שנוצר מדמעותיהם של בעלי התשובה מחרטתם על חטאיהם ופשעיהם, אלו שהתעוררו לשוב ולהתקרב לאבינו שבשמים בכוח האור הנשגב של החסידות שגילו אותם אבות החסידות, בנהר זה קיימים גוונים רבים, המסמל את הדרכים הרבות של החזרה בתשובה.
 
5) הנהר העלה גלים עצומים שפרצו בשצף קצף והשקו אדמה יבשה - מעין החסידות מפיץ מעינותיו חוצה למקומות רחוקים ויוצר אגמי ושלוליות מים במקומות רחוקים, הלא הם "בתי חב"ד" ומרכזי תורה וחסידות שהוקמו בכל מרחבי תבל, גם מקומות שהיו צחיחים ויבשים הפכו למקום שיש בהם את מעינות החסידות.
 
6) צמיחת עצים ופירות - מבטאת חזרה בתשובה ותנובת פירות עצומה במקומות רחוקים שלפני כן לא זרמו בהם מעינות התורה והחסידות.
 
7) הרפסודה של אדמו"ר הזקן מנצחת את גלי האש - מסמלת את העוצמה של תורת החסידות לנצח את אש של היצר הרע המנסה לשרוף ולכלות את עבודת ה' של היהודי, ובכוח מעינות החסידות מצננים את להט היצר הרע, בבחינת "סור מרע" ומעלים ומרומים את היהודי, בכוח הגלים השוצפים של עוצמת תורת החסידות לדרגות נעלות וגבוהות, מעלה מעלה.
 
יתכן שמשמעות הענין שהרפסודה של אדמו"ר הזקן נשארה על מקומה, ובציוויו של הבעש"ט לא התקדמה קדימה מסמלת את העובדה שדווקא בדורות היותר מאוחרים של אדמור"י החסידות, בעיקר בדורו של הרבי - התבצעה פירצה הרבה יותר נעלית בתורת החסידות, הן בגילוי סודות הרבה יותר נשגבים והן בגילויים גם במקומות רחוקים ונחותים ביותר. 

מול האש הרעה
 
בשבוע האחרון קיבלה האש הנוראית משמעות נוספת, איומה ונוראית, היא אותה אש אויבי האנושות והיהדות, אויבי החסידות שבאו לירוק מכלי הזין שלהם אש של טומאה ורוע כדי להשבית ולחסל לא עלינו את עבודת הקודש של נהר ה' הזורם במרץ;
 
אבל לא יצליחו אותם אנשי אש רעים, אין להם כל סיכוי לשבור את הקדושה, כי מולם ניצבים שלושת אבות החסידות ביחד עם שאר כל רבותינו נשאינו עד הרבי – שבכוחם אנו הולכים ומנצחים וכובשים את העולם וממלאים אותו במי הנהר השוצפים של תורת החסידות.
 
ואכן רואים למעשה שמאז הרצח הנתעב והנפשע לא רק שתורת החסידות ועבודת החסידות לא נחלשה אלא אדרבה ואדרבה היא עלתה וצמחה מעלה מעלה, ירידה לצורך עליה, עד לעליה האמיתית והמושלמת, "כשיפוצו מעינותך חוצה – קאתי מר", מלכא משיחא, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.