במאמר זה, נעמוד מקרוב על העילה לעובדה שאכן, אין חוגגים אנו את נצחון היהודים במערכה על סיסרא ועל סנחריב, כשה' חפץ היה למשוח את חזקיהו למשיח ונבין מדוע אומרים בחנוכה ופורים שעשית נסים לאבותינו, אך לא בפסח.

נעמוד מקרוב על הגורם לעובדה שבשלו אין קוראים אנו את מגילת החשמונאים בחנוכה ומדוע חוגגים אנו את היום הראשון בנר, אם השמן הספיק ליום זה בבחינה טבעית? בספר זה מתבאר גם, כיצד ניתן להתבונן מנקודת ראות חדישה בגישת בית שמאי של "פוחת והולך" "כמהדרין מן המהדרין" ובגישת בית הלל של "מוסיף והולך", עפ"י משל המייסם את המסר הזה בתפיסתנו האקטואלית בנושא.

הבה, נחקור את מה שעומד מאחורי ההלכה, שנר חנוכה חייב להימצא בצד שמאל והמזוזה מימין ונחשף אף למה שמשתקף מהסימנים שבזמן ההדלקה: שקיעת החמה והרגל שכלה מן השוק.

כיצד, אכן, ניתן לראות בחג זה רעיון של התחדשות והתחלתיות בסמל של חנוכה, כששלהבת הנר, אכן, מגלמת מוטיבים עשירים אלו? ועוד...

הבא נתרענן על חידושיו של רבי לוי מבארדיטשאב בנושא חג החנוכה, עפ"י ספרו "קדושת לוי" עד שהרשמים העזים שבניסי החג, ייחרתו בנשמותינו ויתנו בנו את רשמי ההתחדשות לעד.

בימים ההם בזמן הזה

נוסח זה מביע כי הארה של נסים שהתרחשו בימי העבר, נמשכת אלינו ונגלית לנו בזמן הזה, בימי החג. כך ניתן אף להבין את משמעות המילים: "ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן "כהיום הזה". הרשמים של נצחון העם על סנחריב וסיסרא אינם יכולים להימשך בדורותינו, לכן אין חוגג העם ימים אלו.

משמעות הרשמים שבחגיגת הנסים

נס משמעותו התחדשות של כח הבורא בתופעות הטבע. חנוכה מגלם, אפוא, שיש מניע המסובב את כל העילות שבעולם. התחדשות זו מסבה שמחה, שמוחשת אף בעולמות העליוניים, וזוהי הסיבה למזמור השיר שבחנוכת הבית.

חנוכה – התחלתיות בכח המחשבה

השפע שנקבע ונחתם לנו בימי ר"ה, יו"כ ושמיני עצרת מתחיל להמשך בימי חנוכה.
חודש כסלו הוא החודש השלישי למנין חודשי השנה והוא מסמל את יעקב, שדרכו נמשכו הנסים לעולם היות והוא מהווה בחינת הבריח, המבריח את האור ממקורו הנעלה ביותר ועד לעולם המעשי ונגלית יד ה' שמעל הטבע.

לוי הוא השלישי שבשבטים ולכן נתרחש נס בחודש זה ע"י הכהנים שהם מצאצאיו. התחושה של העם בהמשכה תחילתית זו של נס חנוכה, מתגלמת בכח המחשבה, בראיה רוחנית, ולכן מצוות החג משתקפת ע"י הנר שמתפקידו להאיר ולהראות. חג הפורים משתקף בבחינת שמיעה של קריאת המגילה וחג הפסח מורה על כח העשיה, המתבטא באכילת המצה, דרכה עוברת אל העם בחג המשכות הארת הנסים של ימי הפסח בזמנם. 

בין חנוכה לפורים

בפורים נעשה הכל ע"י ה' ובחנוכה השתתף העם במלחמתו הוא נגד היוונים. שעה שהנס מתרחש ע"י האלוקים ללא סיוע מצד האדם, ממשיך העם אורות נסים אלו בדבור, באותיות התורה שהן הקיום והחיות של כל העולמות, כך שהעולמות (נס בתוך טבע) יעשו את שליחותם, מבלי שתתערב בהם יד האדם. הוא יהיה אז מוגן מכל פגע וגם יהנה אז מכל שפע ועושר וששון ושמחה. בחנוכה היה הנס בהשתתפות האדם, לכן אין המשכתו ע"י קריאת המגילה, המקבילה לתורה, אבל ההארה נמשכת ע"י הנר הפותח שערי מעלה.

ולכן הדלקת נר שבת ויום טוה היא המצווה הראשונה בקבלתם, היות והנר פותח שערים וממשיך את אור הקדושה לעולם. הפסוק ובזאת יבוא אהרון אל הקודש, רומז כי מצוות המשכת הקודש ע"י נר מכוונת ל"זאת" היא האישה, כפי שמורה הפסוק:"ולזאת יקרא אישה."

בחנוכה ופורים נעשה הנס ע"י אישה, המסמלת ענין של מקבל, המתגלם בנסים המלובשים בעולם הזה, שהוא בחינת מקבל,ולכן תואם הבטוי:"שעשה נסים לאבותינו" בחינת מקבל, בעוד בפסח היתה זו יד ה' שהוא בחינת נס מעל הטבע, והוא בחינת משפיע ולא מקבל. גם המושג "זמן" מביע כי היה זה נס בגדר של זמן וטבע בימי פורים וחנוכה ואילו בפסח היו הנסים למעלה מהזמן ולמעלה מהטבע ולכן אין אומרים בפסח על הנסים.

השימוש בנרות

שעה שאדם פועל הספקים מסויימים והוא חש בתועלת של כפיו, כי חסר תחושה של בטול ותנועת מה, הוא עשוי להנות מהתפוקה, אך בימי החשמונאים, יצאו הכהנים בתנועת מה של התבטלות מוחלטת לה' וחשו כי יד ה' חוללה את הנסים, שהביאו להם את כל הטובות, אזי קיים מצב של "אין רשות להשתמש באור הנרות המוכיח על התעלותם הנפשית של החשמונאים אשר נלחמו במערכה נגד יוון והביסוה, אך זקפו את הזכות לה'. זוהי תנועה שכולה קודש ולכן אומרים אנו בעל הנסים:"ע"י כהניך הקדושים."

מדוע אין סמלים?

הנסיון שעברו החשמונאים ועמדו בו בחרוף וגבורה עילאית בחג החנוכה, הוא היותם מעורים פיזית בהכרעה המלחמתית נגד יוון, ובכל זאת זקפו הכל לכבודו של ה', שחולל נסים אלו, לכן ההדגשה בחג זה הוא הנר, כי ההתבוננות באורו, מוסיפה לאדם דעת, כי הכל מתחולל ע"י ה'.

חגיגת היום הראשון היא על הנס בנצחון העם על היוונים ובמציאת פך השמן. חגיגת שאר שבעת הימים מבטאת את הנס שהשמן שמצאו בפך היה יכול באופן טבעי, להספיק ליום אחד, ובכל זאת הספיק לשבעה ימים.

מדוע, אפוא, חוגגים את היום הראשון בהדלקה של נר? הנס וההצלה של העם באו לו בשל הדלקת הנר במקדש, החביבה על ה' יותר מכל המצוות שבעולם, ואכן, עם חורבן המקדש בטלו הקרבנות, אך הנר לא בטל לעולם.

כשחדרו היוונים למקדש, בטלו את עבודת הקרבנות ואת נרות המנורה, אך נרות השבת של היהודים שהדליקו בצנעא ונרות בית המדרש עוררו את געגועיו של ה' אל נרות המקדש ונעשה נס בנרות. הדבר דומה למלך ונסיכו שנפרדו לזמן ממושך, וכשהשניים שוב נפגשים בהיכל המלך ורואים זה את זה מבעד למחיצה, היות ואוסרים עליהם לבוא במגע ישיר, מגביר הדבר את געגועיהם...

"מהדרין מן מהדרין": 2 דעות

ראשית התענוג הוא המועד שבו מגיעה השמחה לשיאה, אח"כ כשאדם מורגל בו, היא פוחתת. מציאת פך השמן ביום הראשון עוררה את התרגשות השיא, ומיום ליום פוחתת השמחה.

בית הלל, לעומתם, התענגו מיום ליום יותר ויותר בשמחתה של קיום המצווה. יום יום נתווספה לעם קדושה יתרה, שהביאה את השמחה ההולכת ורבה.

ההבדל בגישתם הוא, בית שמאי מדומים לכת שהתייאשה מבוא המלך מהמרחק להושיעם, וכשבכל זאת הגיע המלךבסופו של דבר, היתה הכת מאושרת מעצם ביאתו של המלך ולא מההטבה שהעניק להם, בעוד בית הלל משולים לכת, המשוכנעת בבוא המלך, אך מצפה בכליון להענקת הטוב שלו, והיא נהנית מחסד זה. מידתו של הלל התבטאה באמונה שלמה ובבטחון שכל מה שיעשה ה' עבורו, יהיה לטובה, וכששמע זעקה בעיר, לא חשש שהגיעה מביתו.

הלל היה דבוק במידת "האין" האלוקית בשל ענותנותו, ודבר זה פתח לפניו את צנורות הברכה, והברכה ,אכן, שרויה בדבר הסמוי מעין, אך דבקותו של הלל בה', הגנה עליו שברכתו תקויים, והוא התענג בקיום מצוותיו, כשהעונג שלו מתווסף מיום ליום. ההבדל המהותי בין שתי הגישות נעוץ בטעם של התענוג.

בית הלל מתענג מעצם המצווה, בית שמאי מתענג מהאפשרות וההזדמנות לקיים את המצווה.התענוג שבקיום המצווה או שבהזדמנות לקיים את המצווה מהווים את התנאים לקיומה בקו של מהדרין מן המהדרין בהתאם לשתי הגישות.

נר חנוכה ומזוזה

צד שמאל מסמל מוטיב של גבורה שיש בה השמדה של אויב, בעוד קו ימין מסמל שמירה והתגוננות עצמית. הנר בחנוכה מורה על נס הנקמה בגויים שמידתו הוא שמאל של גבורה, לכן ההלכה מורה להניח את המנורה בצד שמאל, ואילו המזוזה המגוננת על האדם, נעוצה בקו של חסד, לכן מקומה בצד ימין של המנורה.

הסמלים שבשקיעת החמה וברגל הכלה מן השוק כזמן להדלקת נר חנוכה  השוק מסמל את החיצוניים. שקיעת החמה מסמלת קו של נס נסתר המתלבש בטבע.

רגל כלה מן השוק מסמלת, שעל האדם לכלות ממחשבתו תפיסה, כי העולם מתנהל עפ"י הרגליו, וכאילו, חלילה, אין יד ה' מובילה אותו. יש פה השקף עולם מוטעה, שהטבע שולט ומוביל, מחשבה זו היא תוצאה של שליטת חכמת החיצוניים –שהסמל שלו הוא השוק. "להדליק נר חנוכה" הם מילים הקוראות לרענן תפיסה שה' מחדש (חנוכה) כל רגע ורגע מעשה בראשית וחידוש זה מביא שמחה בעליונים המתבטא במזמור שיר חנוכת הבית.

המושג חנוכה מסמל גם את העובדה שעם ישראל חנה בכ"ה, ואולם ה"בארדיטשאבער" מבאר כי המושג חניה מורה על מצב של מנוחה של חנוכה דאז, ששרר בתנאים של זמן וטבע. תנאים אלו מהווים ,למעשה, חציצה מסויימת בקליטה הישירה של אור ה', היות והם מסווים, וגלוי אור באופן זה נמשך בסמל של "כה". 

ואילו משה רבינו, שהיה דבוק בה' בבחינה שלמעלה מבזמן, ללא מחיצות ומסווים של טבע, נגלה אליו ה' באופן של "זה", באספקלריא המאירה, הוא השיג גלויים באלוקות שאינם מתלבשים בגדרי הטבע והזמן, בעוד בחנוכה היה הגלוי האלוקי בבחינת "כה" בתדמית של כמו, באספקלריא שאינה מאירה, והיתה זו תפיסה אלוקית המתלבשת בהגבלות הטבע. היתה זו ,אפוא, מנוחה (חנו) במתכונת של "כה" – חנוכה.

אבל דוקא האור העילאי ביותר נשתלשל עד לעולמות התחתוניים ביותר, ובשל אור זה אנו מתנצחים על כל אומות העולם, עד שהארץ עצמה לוחמת את מלחמותינו.. ואם ,חלילה, אין מאיר אור עילאי זה בעולם בו אנו חיים, הרי זה מצב של גלות, חלילה.

ולכך רומז המושג "חנוכה" שפירושו "התחדשות", דהיינו, שיתחדש לנו האור מבראשית העולמות ומתחילתן ובאור עילאי זה, ייעשו לנו נסים ונתנצח על אויבינו לנצח! "להדליק נר חנוכה" – שתאיר לנו הבהירות של בחינת ראשית ההתחדשות עד סוף כל העולמות והיא תביא להעפלתנו לרום המעלות.

בברכת חג חנוכה מאיר ושמח.