אתונה, הבירה הנודעת, הצמיחה את תרבות יוון המפורסמת. מקרבה יצאו אנשי הרוח היוונים, אנשי הפילוסופיה, החקרנות והשכלתנות.
 
האגדה מספרת על אירוע שבו נטלו חלק אנשי אתונה ואנשים אחרים, ובעיצומו נכנס למקום איש קשיש. האיש חלף על פניהם של אנשי אתונה, ואף לא אחד מהם הניד עפעף למראהו. מישהו אחר, לא מאתונה, הוא שקם ופינה לאיש מקום. ראו זאת אנשי אתונה ומחאו כפיים לכבוד הקם. "נהגת כראוי", אמרו לו בעיניים מתחסדות...
                                                         *
 
אנשי אתונה היו ראשי החץ במאבק האידיאולוגי נגד עם ישראל בימי החשמונאים. התרבות היוונית שיצאה מבית מדרשם כבשה בסערה את העולם, אולם את המעוז היהודי החשמונאי לא הצליחה לכבוש. היהודים נותרו עקשנים באמונתם ולא 'השכילו' להתחבר לנאורות האתונאית. בדבקות קנאית הם המשיכו לקיים את מצוות התורה, כולל אותן מצוות שלגמרי אינן מובנות בהיגיון האנושי – ועל כך יצא הקצף היווני.
 
חשוב לציין כי היוונים העריצו את החכמה שבתורת ישראל. הם התוודעו אליה באמצעות 'תרגום השבעים' המפורסם שנערך על פי הוראת תלמי המלך וממנה הם שאבו את ההשראה לכל הפילוסופיות שלהם. לכן הם בעצם כל כך הצליחו בעולם.
 
אלא שהערצת היוונים לתורה הייתה קלוקלת, כי הם לא הסכינו לשאת את הקדושה שבה. הם ראו בתורה פן גבוה, אולי הגבוה ביותר של החכמה האנושית, ולא קלטו כי זו בעצם חכמה מזן אחר לגמרי – חכמה שמושרשת ברצונו האלוקי של מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, שנשגב לאין שיעור מבינתנו.
 
זו הייתה הסיבה שעם אותן מצוות בתורה שמובנות בהיגיון האנושי לא הייתה ליוונים כל כך בעיה. המצוות הלא מובנות הן היו עיקר הבעיה שלהם ובעיקר נגדן הם נאבקו.
 
וההיסטוריה הוכיחה כי מי שאינו מוכן לכפוף את עצמו למרות עליונה משכלו – גם בהיגיון האנושי הוא לא רואה ישות מחייבת. כמו אותם אתונאים שהבינו בהיגיון כי אכן ראוי לכבד איש קשיש – אך בפועל לא כבדוהו. או כמו אריסטו הנודע, שהטיף למוסריות גבוהה, ובשעה שנתפס על ידי תלמידיו עושה מעשה שסותר לחלוטין לתיאוריות להן הטיף, אמר: 'כעת אינני אריסטו'...
 
                                                         *
 
ניצחון החשמונאים על היוונים ביטא את ניצחונה של האמונה היהודית הטהורה. האמונה שאינה כבולה למגבלות ההיגיון האנושי אלא נמצאת הרבה מעל לו. עם ישראל בראשות החשמונאים נשא בגאון את דגל האמונה בחכמה האלוקית שבתורה – החכמה שמכוונת כל צעד ושעל בחיינו – ושילח את היוונים אל מחוץ לתחומי ישראל.
 
אולם המלחמה הזו לא נגמרה. החריש העמוק שעשו היוונים בעם היהודי הותיר צלקות תרבותיות שטרם נרפאנו מהם כליל. לצערנו, למרות שחלפו מאז יותר מאלפיים שנה, עדיין נשמעים בקרבנו קולות יווניים. עדיין נשמעים בינינו כאלה שסוגדים לשכלתנות ולכל מה שמייצגת הרוח האתונאית ומתקשים לציית לקולה של האמונה הטהורה בתורה.
 
ימי החנוכה הם עיתוי מצוין להתחזק בדרכם של החשמונאים. להיפטר מהנגע היווני ולהעצים את האמונה בכל מילה בתורה שבכתב ובכל מילה של חכמי ישראל בתורה שבעל פה. אמונה שלמה, שבאה לידי ביטוי גם בהתנהגות ובמעשה.
 
במיוחד ראוי בתקופה זו לפתח ולחזק את האמונה בדבריו הנבואיים של חכם ישראל שבדורנו – הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – כי בכל רגע עומדת להופיע הגאולה השלמה. ודיה זכותה של אמונתנו כשהיא לעצמה – האמונה המתעצמת ומתגברת על כל ההרהורים השכלתניים הנפסדים – להגשים את עצמה תכף ומיד.