העיתוי של חג החנוכה בסוף חודש, מהווה תופעה ייחודית בלוח השנה העברי. החגים האחרים, לפחות התחלותיהם, חלים באמצע החודשים או במחציתם הראשונה. האם זה אומר משהו? בוודאי שכן. ביהדות יש לכל דבר משמעות. כדי להבין מה זה אומר, עלינו לחזור בקצרה על עובדות אסטרונומיות פשוטות וידועות.
העיתוי של חג החנוכה בסוף חודש, מהווה תופעה ייחודית בלוח השנה העברי. החגים האחרים, לפחות התחלותיהם, חלים באמצע החודשים או במחציתם הראשונה. ראש-השנה – בא' בחודש, יום הכפורים – בי' בחודש, סוכות – בט"ו בחודש, פורים – בי"ד בחודש, פסח – בט"ו בחודש, שבועות – בו' בחודש. אך חג החנוכה, לעומתם, חל במחצית השנייה של החודש – בכ"ה בחודש.
האם זה אומר משהו? בוודאי שכן. ביהדות יש לכל דבר משמעות. כדי להבין מה זה אומר, עלינו לחזור בקצרה על עובדות אסטרונומיות פשוטות וידועות.
*
החודש העברי צמוד, כידוע, למחזור הירח. הירח נע במחזוריות של כשלושים ימים, ובהתאם אליו נקבע אורך החודש העברי – לפעמים עשרים ותשעה ימים ולפעמים שלושים.
מחזוריות הירח באה לידי ביטוי בעיקר בהשתנות המראה שלו. להבדיל מהשמש, שתמיד נראית לנו עגולה – משתנה מראה הירח, לפי ימי החודש. בתחילת החודש הוא מתגלה כחרמש דקיק. עם הלילות הנוקפים הולך החרמש ומתעבה, עד שבאמצע החודש, בלילה החמישה-עשר (ליל ט"ו) – נראה ירח מלא. לאחר מכן נחסר המראה בהדרגה וחוזר לממדיו הדקיקים, עד שנעלם לגמרי בסוף החודש – וחוזר חלילה.
במקורות חז"ל, משול עם ישראל לירח. ההיסטוריה שלנו רצופה עליות ומורדות, ומזכירה יותר את הירח המשתנה מאשר את השמש היציבה. לכן רובם ככולם של חגי ישראל חלים באמצע החודשים או במחציתם הראשונה: החגים מהווים לנו ימים מאירים ושמחים, ומשום כך נקבעו בעיתוי בו הירח מלא, או הולך ומתמלא.
מדוע אם כן יוצא-דופן חג החנוכה, שמתחיל בימים ה'חשוכים' בהם הולך הירח ומתמעט? – כדי שנדע, כי גם התקופות החשוכות בחיי עם ישראל, גם העיתויים הפחות נעימים מהווים חלק בלתי נפרד מאותו מסלול ארוך שמוביל אותנו אל הטוב הנכסף. כמו שהתמעטות הירח היא מסלול שמוביל להתחדשות, ל'לידת' הירח מחדש בתחילת החודש הבא – כך גם הימים הקשים שחווה עם ישראל מובילים להתרעננות וה'לידה מחדש' הצפויה לנו בגאולה השלמה.
בכלל, מיוחד חג החנוכה במסר שלו מול החושך. בלילה הראשון של החג אנו מדליקים נר אחד, בלילה השני – שני נרות, וכך הלאה. וזו בדיוק הדרך היהודית להתמודדות עם החושך: להוסיף באור. רק עם עוד ועוד אור, נצליח לדחוק ו'לגרש' את החושך.
*
לפני שבועות ספורים עברה משפחת חסידי חב"ד ועמם כל בית ישראל חוויה קשה מאוד. מתקפה אכזרית של מחבלים על בית חב"ד בבומביי ועל בתי-מלון סמוכים, גבתה המון קרבנות, השם ייקום דמם.
תמונתו של הפעוט המתוק בן השנתיים, שאיבד את הוריו הקדושים – שליחיו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – נצרבה בלבבות ויצקה שמן אל הזעקה הלוהטת: למה?! למה זה קרה?! ובמיוחד, למה זה מגיע לאנשים שהקדישו את כל חייהם למען הזולת ונמצאו במקום אך ורק למטרה נאצלת זו?!
אין ולא יכולה להיות לאף אחד מאתנו תשובה על כך. מה שכן, אנו מוכרחים להכיר באמת הנצחית, שכל מה שעושה הקדוש-ברוך-הוא – הכול לטובה. אם הוא בחר להעביר אותנו במהמורות הקודרות הללו, בוודאי שטמון בהן טוב – למרות שבלתי-אפשרי לעכל איזו טובה יכולה להיות בהתגלמות כזו של רוע.
וברמה המעשית – מה שנדרש מאיתנו זה להוסיף באור. לא רק שלא ניסוג חלילה, אלא אדרבה – נוסיף ונפתח בתי חב"ד בעוד מקומות. ותוספת האור הזו היא שתנצח את החושך ותביא לעולם את אור הגאולה השלמה תכף ומיד.