כאשר יושבים ומתבוננים בחנוכייה הדולקת – יכולים 'לשמוע' ממנה סיפורים. ריצוד השלהבות המסורתיות על רקע הלילה החשוך כמו מספר אותם מאליו.
 
בראש ובראשונה הוא מספר את סיפורו של חג החנוכה. שחור הלילה ממחיש את התקופה הקודרת שבימי הבית השני, עת חשקו היוונים לנתק את עם ישראל ממורשתו ומאלוקיו ולכפות עליו תרבות אלילית. באותם ימים קשים היו שכשלו. מתייוונים קראו להם. יהודים חלשי אופי שחברו ליוונים, אימצו את תרבותם וכדי למצוא חן בעיניהם – שיתפו איתם פעולה וממש הצטיינו בהצקה לאחיהם שנותרו דבקים באמונתם.
שלהבות החנוכייה, המאירות מתוך האפלה, ממחישות את קבוצת החשמונאים שקמה תחת הנהגת מתתיהו הצדיק ובנו יהודה המכבי. תחת הקריאה 'מי לשם אליי' והסיסמה 'מי כמוכה בא-לים השם', נקראו אל הדגל כל מחנה המאמינים, ובנסים שמימיים הצליחו להביס את היוונים ולהעלות מחדש את אור התורה והקדושה בבית-המקדש ובממלכת יהודה.
 
                                                         *
 
סיפור דומה נוסף שניתן 'לשמוע' מהחנוכייה הוא סיפור שהתרחש במאה האחרונה. שחור הלילה ממחיש את העננים שהקדירו את שמי אירופה לפני כשבעים שנה ובמשך יותר מחמש שנים נתנו חסות לחיית הדם הנאצית לפעול באין מפריע ולממש את תכנית הפתרון הסופי.
 
היוונים הגו תכנית פתרון סופי לנשמה היהודית. הנאצים לעומתם הגו תכנית כזו לגוף היהודי. אך אי-אפשר להתעלם מהנזק האיום שחוללו גם לנפש. כפי שניכר הדבר על שארית הפליטה, בעיקר אלה שחוו חוויות של אבדן, יתמות ושכול – שהתקשו להתמודד עם זכרון הזוועות, וחלקים ניכרים מהם בחרו להתכחש לאמונה ולמורשת ולברוח מהתורה והמצוות.
 
מצב היהדות בעולם היה באותה תקופה בכי רע. לכאורה, גרוע יותר ממצב בימים שקדמו לפרוץ מרד החשמונאים. ואז, כשלהבת מתוך האפלה זרח אורו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הרבי, שעלה באותה תקופה על כס המנהיגות, קרא אל הדגל את חסידיו הנאמנים והורה להם להיות הגפרורים שיעלו אור בלבבות. תפקידנו, אמר הרבי, להצית מחדש את זיק האמונה שחבוי אצל כל יהודי בנפשו פנימה!
 
במצוות הרבי, התפזרו חסידי חב"ד ברחבי העולם במטרה להגיע לכל יהודי ויהודייה ולהזכיר להם מי הם. ועד היום ממשיכים עוד ועוד שלוחים, כפי שהם מוכרים בתוארם, להתמקם בנקודות שונות על פני הגלובוס ולהפוך לשלהבות אמונה מאירות ליהודים (וגם לגויים) שבסביבתם – לא רק בחנוכה אלא בכל השנה.
 
                                                         *
 
נכון להיום, כשישים שנה לאחר שהרים הרבי את נס האמונה – לא קשה לזהות את הצלחתו הכבירה של המהלך. לפיד האמונה שנושאים שלוחי הרבי, בהשראתו הבלתי הפוסקת, הולך ומאיר את לבבות עם ישראל בכל העולם, ולהבתו רק ממשיכה לגדול ולהתחזק.
 
שאל פעם יהודי את הרבי: מהו בעצם תפקידו של רבי? השיב לו הרבי: להביא להצתת אור האמונה בנשמת כל יהודי. המשיך אותו יהודי לשוחח עם הרבי במשך דקות ארוכות, ובסיומן שאל, בנימת העזה: האם חושב הרבי כי  הצליח להצית את האור בנשמתי? ענה לו הרבי: אני סיפקתי את הגפרור. לך נשאר רק להציתו.
 
מיליוני החנוכיות הדולקות בימים אלה בבתי ישראל וגם בחוצות הערים ברחבי תבל, מוכיחות כי הגפרורים שמספק הרבי – ניצתו והם בוערים. בוערים באמונה, ובציפייה לגאולה האמיתית והשלמה שתבוא תכף ומיד.