למצוות הישיבה בסוכה יש גם זיקה מיוחדת לעננים המופלאים שמופיעים בספר דניאל "ענני שמיא (=שמיים)" – העננים שיביאו את בני ישראל מכל העולם בדרך מהירה וניסית לירושלים הבנויה, בגאולה השלמה והקרובה.
הסיבה שיש חג בו עלינו לשבת בסוכה, מובאת בפירוש במקרא: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג).
באלו סוכות בדיוק ישבו בני ישראל? על כך נאמרו בתלמוד (סוכה יא, ב) שני פירושים: א) סוכות ממש, אותן בנו בני ישראל כדי להתגונן מפני השמש והחום ששררו במדבר. ב) סוכות של נס – ענני הכבוד שהקיפו את בני ישראל מכל רוחותיהם, לצל, להגנה ועוד.
ענן טבעי נוצר ממים שהתאדו. אדי הענן (בחלקם) הם שהופכים לאחר מכן לטיפות מים שיורדות לארץ כגשם. הענן הרוחני 'נוצר' מקיום התורה והמצוות ובמיוחד מעבודת התשובה בחודשים אלול ותשרי. החרטה והתשובה עולות השמימה כאד רוחני, כלומר – הן הופכות לאור רוחני. מאותו אור נשלחות הארות חזרה לעולם (כמו הגשם), והן מחזקות ומפרות את רוחו ונשמתו של היהודי.
כאשר היו בני ישראל במדבר, הם נהנו מהארות רוחניות שמשולות לעננים. וכך גם אנו בימי חג הסוכות נהנים מההארות הרוחניות שיצרנו במעשינו בימי חודש אלול וב"ימים הנוראים". זו בעצם מהותה של הישיבה בסוכה – להביא לכך שהעננים הרוחניים המקיפים עלינו 'יתיישבו' בתוכנו ויחדרו לנשמותינו.
למצוות הישיבה בסוכה יש גם זיקה מיוחדת לעננים המופלאים שמופיעים בספר דניאל (ז, יג) "ענני שמיא (=שמיים)" – העננים שיביאו את בני ישראל מכל העולם בדרך מהירה וניסית לירושלים הבנויה, בגאולה השלמה והקרובה.
(התוועדויות תש"נ חלק ראשון עמוד 163)
