יום-הכיפורים ושבת מנוגדים לכאורה זה לזה במהותם: בשבת מצווה לאכול ולשתות, ואילו ביום-הכיפורים אסור לאכול ולשתות. אולם לאמתו של דבר יש קשר עמוק בין יום השבת ליום-הכיפורים.
 
הדבר יובן על פי הכרת המדרגות השונות שבחזרה בתשובה. בחודש אלול מתבקשת תשובה הנקראת 'תשובה תתאה' (תחתונה). זו התשובה הבסיסית – ההחלטה להתנתק מהמעשים וההנהגות השליליים, והחרטה עליהם. לאחר מכן, בעשרת ימי תשובה מתבקשת 'תשובה עילאה' (עליונה). זו מדרגה גבוהה של התעלות ודבקות עזה בקדוש-ברוך-הוא, בה לא שייכים בכלל לכל חטא ועוון.
 
באופן כללי, במהלך השנה כולה נדרשת בימי החול 'תשובה תתאה', ובימי השבת – 'תשובה עילאה'. ב'תשובה עילאה', שהיא כאמור דבקות בקדוש-ברוך-הוא, ישנן רמות שונות, והגבוהה מכולן היא ביום-הכיפורים. ביום זה נחשף הקשר העמוק ביותר שיש לכל יהודי עם הקדוש-ברוך-הוא ומתאפשר לו לגלות דבקות עזה מתמיד.
 
כאשר יום-הכיפורים חל בשבת – מתגלית אפוא בשבת מהותה כיום של 'תשובה עילאה', ברמה הגבוהה ביותר.
 
במיוחד, שיאה הרוחני של השבת הוא בעלות המנחה, ושיאו הרוחני של יום-הכיפורים הוא בעת תפילת 'נעילה'. כאשר יום-הכיפורים חל בשבת, חוברים השיאים הרוחניים אל אותו זמן, ואו אז מגיע הקשר הפנימי של עם ישראל והקדוש-ברוך-הוא לשיא גילויו.
 
על שבת נאמר כי היא "מעין עולם הבא" (העולם שלאחר תחיית המתים). על יום-הכיפורים נאמר כי מאירה בו הארה אלוקית מעין זו שתאיר לעתיד לבוא. כאשר יום הכיפורים חל בשבת מתחזקת הציפייה לגאולה השלמה, שתבוא בקרוב ממש.
 
(התוועדויות תנש"א כרך ראשון עמוד 75 ותשמ"ה כרך ראשון עמוד 162)