ראשיכם ... מחוטב עציך עד שואב מימיך (דברים כט,ט)

בתחילת פרשתנו פרשת 'נצבים וילך' כורת הקב"ה ברית עם ישראל: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם", ובהמשך הפסוק מפרטת התורה את כל חלקי העם שבאו בברית: ראשיכם... טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימיך".

מדוע רואה התורה לנכון לציין במיוחד את חוטבי העצים ושואבי המים?

הדבר יובן כשנתבונן במיקום שבו הם מוזכרים בפסוק -  לאחר כל סוגי האנשים שבעם-ישראל, ואף לאחר הגֵרים... מכאן שלא מדובר בסתם יהודים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים לצורך פרנסתם, אלא בסוג מיוחד הנמוך אפילו מהגרים.

באו להתגייר

מפרש רש"י: "מלמד, שבאו כנענים להתגייר בימי משה, כדרך שבאו בימי יהושע... ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים". כלומר, אותם גרים היו חדשים שזה מקרוב באו. ממש עכשיו, ולפני הכניסה לארץ-ישראל.   משנתברר רצונם הכן והאמיתי להתגייר,  קיבלם משה והטיל עליהם להיות חוטבי עצים ושואבי מים.

וזה החידוש שמציינת התורה בעניין הברית הזאת - שהיא מקיפה את כל חלקי עם-ישראל, אפילו את "חוטב עציך ושואב מימיך" - אותם כנענים שזה עתה באו להתגייר, שאף הם נכללים ב"לעברך בברית ה' אלוקיך".
 
לחטוב ולשאוב

עניין זה, של "חוטב עציך ושואב מימיך", מפרשת תורת החסידות כהוראה אישית בעבודת ה'.

ה"עציך", מלשון עצה, רומז ל'עצות' הרבות הממלאות את האדם, בבחינת "רבות מחשבות בלב איש". יהודי נדרש להיות "חוטב עציך" - לחטוב ולהסיר את המחשבות המבלבלות.

"מימיך" - רומז ל"מים המצמיחים כל מיני תענוג". אלה תענוגות העולם, המושכים את ליבו את האדם ומפרידים אותו מהקב"ה. יהודי צריך להיות "שואב מימיך" - לשאוב ולהוציא את מי התענוג מענייני העולם ולהגיע לכך שהתענוג האמיתי שלו יהיה רק בענייני קדושה ועבודת ה'.

אין הכוונה כאן "להתנזר" מענייני העולם, (כפי שמטיפות בטעות כמה דתות...) אלא, מלמדת החסידות, להתערות דווקא ולהשתלב בענייני העולם - מתוך שליחות רוחנית (!) המיושמת ּ: בהתנהגות וחשיבה - יהודית.   

בכוחו של משה

אפשר היה לחשוב, שמשימה זו מוטלת רק על יהודי שהוא 'יושב אוהל', העוסק בתורה ובעבודת ה', ואילו מי שממילא עסוק במסחר ובחיי חולין, צריך להיות שקוע ב'עצות' ולהתענג מענייני החולין שלו.

מורה התורה, שגם 'כנענים', שלפירוש מסויים = סוחרים, צריכים להיות 'חוטבי עצים' ו'שואבי מים', הווה אומר: לסלק את ה'עצות' המבלבלות ו'לשאוב' את מימי התענוג הגשמיים.     
         
ואם ישאל השואל, איך אפשר להגיע לדרגה גבוהה כל-כך? התשובה היא: "ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים" - הכוח לזה ניתן במדבר מאת משה רבנו, ומאז מהמשה (הרבי) שבכל דור ודור, זה המשה כל אחד ואחת מבני דורו, מבוץ גלותו הפרטית אל - גאולתו... וכאשר יהודי הולך בכוחותיו אלו של משה רבנו, קל לו, והוא שמח כל הדרך...