חג האסיף מתייחס לא רק לתבואה הגשמית, אלא גם לזריעה ואיסוף בתחום הרוחני: איסוף ה"פירות" הרוחניים של עבודת בני-ישראל, בקיום התורה והמצוות במהלך השנה.
כל חגי ומועדי ישראל הינם מועדים לשמחה, אך שמחה גדולה במיוחד אנו מוצאים בחג-הסוכות, המכונה "זמן שמחתנו". שלוש פעמים מופיע בתורה הציווי לשמוח בסוכות.
במדרש מוסבר כי הטעם לשמחה המיוחדת בחג-הסוכות קשור להיותו "חג האסיף", זמן איסוף התבואה והפירות מן השדה אל הבית. העובדה שחובת השמחה בחג מוטלת לא רק על בעלי שדות – מוכיחה כי לחג האסיף קיימת גם משמעות רוחנית בעבודת ה' של כל יהודי.
חג האסיף מתייחס לא רק לתבואה הגשמית, אלא גם לזריעה ואיסוף בתחום הרוחני: איסוף ה"פירות" הרוחניים של עבודת בני-ישראל, בקיום התורה והמצוות במהלך השנה. חג האסיף מסמל את השלב בו "נאספת" עבודת ה' שנעשתה במהלך השנה כולה, ולכן השמחה אז גדולה ביותר.
במהלך חג הסוכות נערכה שמחה מיוחדת בבית המקדש – "שמחת בית השואבה". על קרבנות החג מצווה התורה לנסך גם מים – בנוסף לניסוך היין הקיים כל השנה. שאיבת המים והבאתם למקדש הייתה נערכת בשמחה גדולה, שנמשכה כל הלילה. עליה נאמר "מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו".
לשמחת חג הסוכות קשר ושייכות מיוחדת לגאולה, אז תשרור בעולם שלימות השמחה. ההכנה לכך נעשית באמצעות ההוספה שלנו, כיום, בשמחת חג הסוכות, ובפרט ב"שמחת בית-השואבה", בדוגמת השמחה שהייתה בבית המקדש. שמחה זו, הנעשית כאשר יהודים מתאספים לשמוח יחדיו, בכל מקום ומקום, מתוך אהבת-ישראל ואחדות-ישראל – היא ההכנה לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.
