סיפר הבעל שם טוב:

ליל שמחת תורה. כוסית ועוד כוסית של "לחיים", 'משקה' נשפך כמים ועימו מתרוממות הרגליים  ומתנפנפות הידיים בריקודים אינסופיים. "שישו ושמחו בשמחת תורה" בוקעת השירה והריקודים נמשכים עד כלות הכוחות והלילה.

וכשסוף סוף נרדמו היהודים אחרי הרבה 'לחיים' וריקודים, ו... נו טוב, הם מאחרים את זמן תפילת השחר. מלאכי עליון, שינה אמנם אין להם, אבל את שירתם הם יכולים לומר רק יחד עם תפילת נשמות ישראל, אז אין ברירה, והם צריכים לחכות ליהודים ש'חורפים' קצת יותר מהרגיל.

הם הולכים בינתיים לחכות בגן עדן. להפתעתם הם מוצאים שם נעליים נטושות: כאן נעל קרועה, ושם רצועה תלושה, שרוך תועה, סנדל בודד, וסוליה יתומה. שאריות מליל הריקודים של אמש.

למצוא חוטי ציצית שנשרו או זוג תפילין, לזה הם רגילים, זה מילא, אבל מה לגן עדן ולנעליים הקרועות האלה?! הם שואלים.

המלאך מיכאל, מלאך הרחמים ממהר לענות: הנעליים הקרועות האלה? זו סחורה שלי!

-  ???

-  כן, אלה השיריים שנותרו מהריקודים הסוערים של אמש לכבוד התורה. הנה זה הסנדל מהעיירה מזריטש, הסוליה מברדיטשוב (והכפכף כנראה מפונה...).

והמלאך מיכאל מוסיף: מטלאי הנעליים האלה אני מכין כתר לקודשא בריך הוא, והכתר הזה גדול הוא מהכתרים שקושר מלאך התפילות מתפילותיהם של ישראל!

סיים הבעל שם טוב: צאו וראו את מעלת הריקודים בשמחת תורה! אפילו מהנעליים עימם רוקדים קושרים כתרים לקב"ה!


מחר בערב  נחגוג את שמחת תורה וכל אחד מוזמן לרקוד.

 מי שבהודו – יופי, שליחי הרבי מלך המשיח מחכים לו בדלהי- קסול- רישיקש – פושקר- פונה- בומבי- ארמבול,  ומי שבישראל - שימצא בית כנסת לחגוג בו את ההקפות! גם בישראל, אגב, יש בתי חב"ד, לא רק בהודו...

ונקנח במעשיה חסידית:

שני רוכלים נדדו יחדיו בעיירות רוסיה, האחד חסיד והשני 'מתנגד'. לקראת שמחת תורה הגיעו לעיירה של 'מתנגדים'. מיהר ה'מתנגד' אל אנשי המקום והתחנן: הגעתי הנה עם חבר חסיד. אל תעשו לי בושות, הנה כסף לקצת משקה, תרקדו כמו שצריך, שיהיה שמח!

במהלך החג יצאו אנשי בית הכנסת מגידרם והשתדלו לעשות ככל יכולתם. למחרת החג יצאו החברים לדרכם. המתנגד מחכה מחברו לאיזו מילה טובה והחסיד שותק.

בסוף פקעה סבלתנותו של המתנגד ושאל את החסיד: נו? מה אתה אומר על השמחה שהיתה בעיירה בשמחת תורה? נענה לו החסיד: נכון, היה שמח, אין מה לדבר, אבל אצלינו בלוויה- שמח יותר....

(באדיבות: Chabad of India)