כך נחגוג כדין את שמחת תורה: הקפות, עליה לתורה ועוד

השמחה בשמחת-תורה היא על עצם היותנו יהודים ועל עצם הקשר שלנו עם התורה. תחושה זו קיימת אצל כל יהודי, ולכן השמחה היא של כולנו, מהגדולים ועד הקטנים, מהלמדנים ועד מי שאינם יודעים אפילו אות בתורה !...

מסיימים את התורה, מתחילים מחדש - ושמחים. חג שמחת תורה. אם מדובר על תורה, ותורה זה לימוד, אז בחג הזה היו צריכים לשבת וללמוד וללמוד וללמוד... ומה עושים, לוקחים את ספר התורה, סגור ועטוף עם המעיל שלו, ורוקדים ורוקדים ורוקדים... "תורה! ציווה! לנו! משה!.."

למצוא חוטי ציצית שנשרו או זוג תפילין, לזה הם רגילים, זה מילא, אבל מה לגן עדן ולנעליים הקרועות האלה?! הם שואלים. המלאך מיכאל, מלאך הרחמים ממהר לענות: הנעליים הקרועות האלה? זו סחורה שלי!

מנהג ותיקין הוא להקיף בשמחת-תורה "שבע הקפות עם הספרים סביב התיבה בשמחה גדולה ומרקד בפניהם ומרנן ומסבב עימם בשמחה רבה" (משנת חסידים) ● ואולם הכיצד שמחה היא התורה, כשרוקד עימה יהודי, שהלך אורחותיה זר לו והוא מתנכר לחוקותיה?

זו הסיבה שאת שמחת-תורה אנו חוגגים בחודש תשרי ולא בחג השבועות או בסמוך אליו. אנו מבטאים את השמחה בעיקר עם הלוחות שקיבלנו בפעם השנייה – לאחר שחזרנו בתשובה על חטא העגל. הלוחות שנותרו שלמים ולעולם לא נשברו.

לא ה' הוא זה שעוזב את עם ישראל, אלא להיפך. לכן, אם חלילה, אנו חשים נפרדים מה', עזובים ובודדים, זה רק משום שאנחנו התרחקנו. לא עזבתי אתכם, אומר המלך, אתם עזבתם אותי. ועוד זאת, הפירוד בינינו קשה לי לא פחות משהוא קשה לכם.

רצף החגים של חודש תשרי נחתם בשמחת תורה. לאורך השנה קורא עם ישראל בכל שבוע פרשה אחת מהתורה, ובשמיני-עצרת – החג הצמוד לחג הסוכות – קוראים את הפרשה האחרונה. הזכות לסיים את התורה מעוררת בנו שמחה גדולה, אותה אנו מציינים בהקפות, בשירה ובריקודים בכל כוחותינו.

בכל תפוצות ישראל חוגגים את שמחת תורה בשמחה מיוחדת ויוצאת דופן, אך מדוע נחוג החג מיד לאחר הסוכות ולא בחג השבועות? ומה פשר השמחה הגדולה והריקודם עם ספרי התורה? על כך ועוד בשיעור מרתק מפי הרב זלמן נוטיק משפיע בישיבת תורת אמת בירושלים, העוסק במהות החג לאור שיחותיו הק' של הרבי מלך המשיח.