היום הקדוש בשנה. יום כיפורים.

מה זו בעצם כפרה?

זה הרבה יותר מאיזשהו סוג של "מחיקת חובות" או "חנינה כללית "...

כל מה שאדם עושה, טוב או רע, משאיר איזה רושם בנפש. הכפרה היא ניקוי הנפש - על ידי תשובה - מכל שריטה שלילית. רק נזכור, ש"תשובה" זו עבודה רוחנית פנימית ולא הצטרפות לאיזה חוג או מפלגה.

והכי הכי: יש מצב שאדם עושה תשובה, עד שזדונות (רע שעשה בכוונה תחילה!), יחשבו לו כזכויות! כי הרי, דווקא הזדונות, גרמו לתהליך הצער והחרטה, שהובילו אל הכפרה.

האם הכפרה הזו תקפה רק לגבי מי שעושה את העבודה הפנימית של "תשובה", ומה עם "שאר החבר'ה"?

כפרת העוונות ביום כיפור מכפרת לכולם, גם למי שלא עבד שום עבודה רוחנית, כי "עיצומו של יום" מכפר.

מהו הכוח הזה של יום כיפור?

כל אחד מאתנו קשור בקשר מיוחד עם אלוקים.

יש קשר של "הבורא מצווה ואני מקיים".

אבל יש קשר גבוה ופנימי מזה, קשר עצמי: עצם הנשמה של היהודי מתחבר עם עצמות הא-ל. אין לקשר הזה מדידה, אין לו גבול, הוא אינו מתבטא בשום דרך, לא יוצרים אותו על ידי פעולות.

הוא קשר טבעי, עצם הנשמה היא "חלק אלוקה ממעל ממש".

אי אפשר להחליש את הקשר הזה או לקלקל אותו, כי בקשר הזה שום דבר לא יכול לפגוע.

את הקשר הפנימי הטהור הזה יש לבליין התל אביבי כמו לקיבוצניק כמו לירושלמי ממאה שערים.

יום כיפור הוא היום של הקשר הזה.

ביום זה מתגלה אצל כל יהודי הקשר של עצם הנשמה שלו עם הקדוש ברוך הוא.

במדריגה נמוכה יותר של הנפש יש פגם וכתם, שם צריך לעשות עבודה עצמית רוחנית של תשובה, לקשור שוב את הקשר. אבל ההארה המיוחדת של יום כיפור מאירה בנשמה את הקשר הפנימי הטהור שלנו עם האלוקים, אותו אור של נשמתינו, שלא נפגע מעולם.

(באדיבות: Chabad of India)