הלולב מורה על התאחדות הענפים ביניהם וצמיחתם בכיוון אחיד - אל על, ולא כדרך שאר הענפים הגדלים לכיוונים שונים מבלי יכולת לחבר ביניהם בשל הנוקשות שלהם. ענפי הלולב גמישים הם ומחוברים הם ללב, לשידרה. שמו מורה על רעיון זה המביע "לו" "לב". מה מקשר את המקיפים עם האדם האפוף בהם? מה מקשר את התכנים העשירים של דפנות הסוכה עם האדם שהן חובקות? מה מחבר את ענני הכבוד עם נשמתו?

הוא הגיע הלום מעידן של "כסה" ומענן הקטורת שבהיכל קודש הקודשים ביום כיפור ופניו מיועדות אל העצרת.  ארבעה דפנות של סוכה חובקות אותו  ואופפות אותו בעננים של כבוד.  מהו הרחש שלהן אליו?? מהו יחסם אליו באופן אישי?? כיצד הן מקנות לו תחושה של השתייכות ?? הכלום, מתחברות דפנות אלו אל "הכסה" וענן הקטורת שהותירו את חותמם העז על אדם זה?? האם ילווהו כשושבנין התומכים ומגנים אל החויה האדירה שבעצרת??? האם ירקדו עימו בשמחה של תורה בלווי של שירה??
 
סכך חופף על ראשו ומצל עליו "וצילתה מרובה מחמתה" ורק כוכבים מבצבצים מבעד. מהו המבע שלו אל אדם זה? המושכת חוות דעתו של הסכך את הזיקה של האדם ואת נימיו העדינים  ומעניקה לו תחושה של התקשרות??
 
הוא אוחז בארבעת המינים...ריחם המהנה והמענג של האתרוג וההדסים שובה אותו ומעורר בו את העונג המבסם שבקטורת...
 
הריח הזה אופף אותו והוא נושם אותו...הוא חש עתה מתחבר, מתקשר ושייך.
 
"בכסה"

איזהו תענוג קוסם יותר ושובה מאותו רגש של הנאה עצומה בהשתעשע אב על בנו מחמדו ויקיר לבו??
 
"הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" הוא בטוי לשיא האהבה. יש כאן התקשרות של עצם נפש האב בנפש בנו.
 
אילו הם יסורים קשים יותר ואיזהו כאב נכאה ומצר יותר מצער שמסב בן שובב, שנטש את אביו ואת אורחות היושר שלו ופנה לו עורף ונטמע ונלכד בלחצי המיצר של רצונות זרים???...

התרחוקותו של הבן מהאב והתדרדרותו לעולם החומר הגס בטמאו את נשמתו בעוונות וחטאים עד הגיעו לשערי המוות...מדכדכים את האב האומלל והמיואש...

ככל שהאב מרבה בהשתדלויות והפצרות של תחנונים לעורר את ליבו הנידח של הבן, הוא חש שהוא מאבד את בנו עוד יותר וההולך שולל בשבי של היכלות הטומאה...

ואז הוא מעמיד פנים כאילו מסלק הוא את מאוויו מבנו והוא מסתיר ממנו פניו...והסתר והעלם אלו מחופים ברוגז מעושה ובסבר קשוח וקפדני של חומרת הדין.
 
מחילה ומחול

תנועת הרתיעה של האב מבנו ונסוגותו ממנו מתגלמת בתנועת ההתרחקות במחול של האחד מרעהו, ע"מ שישובו הרוקדים, יתקרבו ושוב יתחברו והנאתם אז מרובה.

תנועת השמאול הדוחה של האב ב"כסה" (שבר"ה שאז מתכסה הירח והוא מסמל הסתרה של פנים) עשויה לעורר בבנו תחושת יראה ותשובה ממעמקים... כי העילה להתרחקות הבן, נעוצה בגאוותו ובמידת יהירותו חסרות השחר ובעטים נתדרדר הבן, אך תנועת "הכסה" מכניעה את השחצנות ומשפילה אותה, והבן המתחרט עורך חשבון נפש והוא נסחף במעגל של סערת המחולות  המושך אותו ושואב אותו חזרה לאב המוחל.

ושוב אין האב מסיר את פניו מבנו אך הוא מחזיר אותן אליו בזריחה של פנימיות הרצון ובחשיקה שבנפשו החפצה אל בנו...

לו היה הבן משיב פניו אל אביו באורח חיצוני וחפיף בתור יציאת ידי חובה, היות ומגמת הבן היא לרכוש גורמים של חומר וצרכי השעה מאביו, שעה שפנימיות לב הבן פונה החוצה, לאפיקים זרים, אזי לא היה האב מאיר פניו לבן כלל...
הארת הפנים של האב, היא למעשה, המשכיות של רגשות חרטה ותשובה מעמקי הלב של הבן.

הארה זו חודרת ללבו של הבן וזורחת בו והיא תתגלם בו בסוכות בהיותו "אזרח". (כל האזרח בישראל ישבו בסוכות אמור כג,מב)  ההתחברות הזו מסבה לאב תענוג עצום יותר מההנאה שחש בהתקשרותו בבנו, עוד בטרם התרחוקותו.

ככול שהצער והיסורים היו כבדים יותר בעת הפרוד, כן רבה שמחת המחול והאושר שבחזרת הבן אל אביו...וכך נעשה העונג שלו אדיר יותר עד כי שום כלי במערכת שלו אינו יכול לאחוז באושר ושמחה זו, ותענוג זה אופף את האדם ומקיף אותו בסמל של דפנות הסוכה החובקות...

ענן הקטורת וענני הכבוד - הסוכה

סממני הקטורת נטולים ריח ערב, אך חריפים הם מאוד ושריפתם ע"י הכהן הופכת אותם לקטורת המעלה ריח ניחוח משיב לב ונפש. הכיצד??
מקור החריפות שבסממנים נמשך ממידת הגבורה שבשבירת הכלים בתוהו, שריפתם משיבה אותם לשורשם לפני השבירה וזו מקנה להם את הריח המענג. ריח זה נקלט באופן מקיף היות והאור שהוא מסמל נמשך מרמה נשגבת ביותר, שאינה מסתברת בחושינו ואינה נתפסת בכלי אך מקיפה אותנו בחוש של ריח ומתקבלת אצלנו בתדמית של ענן מאפיל.

ענן הקטורת הוא  שאחראי ליצירת שבעת ענני הכבוד הנמשכים לעולם במשך שבעת ימי סוכות ומתגלמים בדפנות הסוכה, האופפות ומחבקות את האדם באופן חיצוני.

ביו"כ כשהאדם חוזר בתשובה, הופכים זדונותיו לזכויות והן עולות על רמת הזכויות לכשעצמן, היות והחטא ,למעשה, מהוות תוצאה של שבירת הכלים  באורות תוהו, והחזרה בתשובה מעלה את האדם לרמה הרוחנית בטרם השבירה והמתגלמת בריח ערב שהסמל שלו הוא הקטורת. כיוון זה מעורר את הנחת ואהבת ה' אל עמו שאינן יכולות להתלבש בכלי מגביל, אך הן מתבטאות באור מקיף ומחבק של דפנות הסוכה.

חיבוק זה, סוגר על האדם וכובש אותו במשך כל השנה שלא יסוג מדרכי ה' ושלא יטוש אותן.

צילתה מרובה מחמתה – מדוע?

דפנות הסוכה מסמלות את ענני הכבוד. הסכך מסמל את מקור העננים האלו. את הרקיע השמיני שבו מצויים הכוכבים מסמל הסכך. הצל הנמשך ממנו והמאפיל על האור היא התגלמות של אור ה' הבהיר מאוד ונתפס כחושך. שהרי כל אור מסנוור יוצר תדמית של חושך. 

חמה המרובה על הצל בסוכה, סותרת את עובדת היות הסכך סמל לרקיע השמיני, שם מצטייר אור ה' המבהיק כחושך. (החמה היא ברקיע הרביעי והיא זעירה בהרבה מהכוכבים הנמצאים ברקיע השמיני. המרחק האדיר שלהם מכדור הארץ,מטעה את תפיסתנו בגודלם והם דומים לזעירים יותר מהחמה.)
 
הרקיע השמיני הוא סמל למקור עונג ה'. היות ושם הוא בחינת הבינה.
אור השכל שבחכמה אינו מסב לאדם עונג, היות והוא סמוי בחכמה כברק המבריק, ורק התגלותו בבינה, בבחינה של שערים נחשפים ובאופן של התרחבות, רק שם חשים בתענוג.

אל המקיף הזה מגיעים ע"י תקיעת השופר ממעמקים, הנעשית ע"י  קרן בהמה, שנמשכה משבירת הכלים בתוהו. התקיעה משיבה את הקרן לשורשה שלפני השבירה, משם נמשכת מידת ההתבטלות של היהודי והמתנשאת לרקיע השמיני, לבחינת הבינה והעונג. עונג זה מעורר את ה' להמשיך את מלכותו לעולם מתוך רצון וחפץ.   התענוג הזה נתפס באהבת ה' לבן היקיר לו, ילד שעשועים, אבל התענוג מתעצם, כשהבן נוטש את האב ואורחותיו, ובשל "הכסה" שב הבן בתשובה ממעמקי הלב, והזדונות בתדמית של סממי הקטורת החריפים, הופכים לבוסם משיב לב, מענג עוד יותר מהתענוג של האב בהתקשרותו של הבן אליו, בהיותו קרוב אליו...העונג הזה מתגלם בריחם המעדן של האתרוג וההדס.

הערבה היא סמל למקור הריח – היתכן?

מה מקשר את המקיפים עם האדם האפוף בהם? מה מקשר את התכנים העשירים של דפנות הסוכה עם האדם שהן חובקות? מה מחבר את ענני הכבוד עם נשמתו?? בחינת הדעת. ידיעה משמעותה התחברות והתקשרות והפיכת הגורמים השונים לכח אחד ויחיד. ארבעת המינים מסמלים גורמים של אחדות בשורשם. האתרוג דר באילן בתקופת שנה, וחולפות עליו ארבעת העונות. הן מסמלות עמדות שונות ומנוגדות, שהאדם עשוי לסובלם ולשאתם מבלי שיערערו אותו, היות ומקור נשמתו נמשך מאותו שורש שאין בו עקשות, נוקשות ופרוד אך יש בו התבטלות.

הלולב מורה על התאחדות הענפים ביניהם וצמיחתם בכיוון אחיד - אל על, ולא כדרך שאר הענפים הגדלים לכיוונים שונים מבלי יכולת לחבר ביניהם בשל הנוקשות שלהם. ענפי הלולב גמישים הם ומחוברים הם ללב, לשידרה. שמו מורה על רעיון זה המביע "לו" "לב".

ההדס בנוי משני עלים המחוברים ביניהם ע"י עלה החופה עליהם. יש כאן סמל למידות החסד (ימין) והגבורה (שמאל) המתמזגות ע"י התפארת.
הערבה מכונה עלי אחוונא, כי ענפיה גדלים באחווה וצומחים בהתמזגות כשהענף האחד נקלע לו ויוצא מבין הענפים האחרים...

ארבעת המינים נמשכים משרשם מהכתר, והם ממשיכים את הדעת לנשמות ישראל.  ההנאה של העם מדעת זו מתבטאת בריח.

האתרוג שהוא בעל טעם וריח, מסמל את הארת הכתר בחכמה.

ההדס בעל הריח וחסר טעם, נמשך ממקיף החכמה דכתר.

אלו מהווים הארה של כתר, אך עצמותו ופנימיותו, מתגלמות בערבה, שמקורו ושורשו הם מקור הריח שבקטורת הסממנין...הערבה נטולת ריח, היות ושרשה הוא סמל הריח בעיצומו שאינו יכול לבוא לידי התגלות, לכן הוא מצטייר כהעדר ריח וחושך כצל הסכך.

שמיני עצרת – המשכו של חג הסוכות הכיצד?

ביום זה מאירה בעולם בחינת פנימיות הבינה. מהי? 

חיצונית הבינה נתפסת בהתאם לכלי התפיסה של השכל, אך פנימיות הבינה היא תפיסה של דבר מתוך דבר. ואז אפילו דברים והיפוכם מסתברים אצלו, היות והוא מבין את הדברים לאמיתותם ובורים.

בשמיני עצרת, נעצרים ונאספים ונקלטים כל שבעת המקיפים מבחינת העונג והשעשועים בלב האדם באופן פנימי בצורה מצטמצמת ובאופן גלוי בבחינה של שמחה ולא בתפיסה של השגה כלל.

שמחת תורה-במה הוא עולה על שמיני עצרת?

בשמיני עצרת נמשכים המקיפים של סוכות באופן פנימי ע"י השמחה שע"י כך יתעורר היהודי בשמחה משך כל ימות השנה וזה ימשיך התעוררות דלעילא ע"י התעוררות דלתתא, כך יהיה ליהודי עוז וכח להמשיך עוצמה מפנימיות הבינה בקיום המצוות.

בשמחת תורה נמשך המקיף העליון ביותר והוא מתחבר עם התחתון ביותר. הדבר נעשה ע"י רקוד שענינו קפיצה מלמטה למעלה (אור חוזר) ומלמעלה למטה (אור ישר). התורה כוללת את שני הכיוונים ולכן היא יכולה לחבר ביניהם.
למוד תורה שמביא למעשה, מחבר עליונים בתחתונים, כי בשל לימוד התורה מגיע האדם לביצוע מצווה ודרכה ניתן להמשיך את אור ה' לתחתונים, ואולם ע"י המעשה ניתן לברר את הניצוצות ולהמשיכם מלמטה למעלה באור חוזר. ע"י לימוד תורה בע"פ, יוצר הבל הפה החיצוני, מקיף לנשמה והוא מגונן עליה מזרים ומכשירה לקליטה חדשה. דוקא ההבל שהוא חיצוני ודוקא בהגית המילים ללא הבנתם, ניתן להמשיך את המקיפים העליונים ביותר. הצל מגלם באפלוליותו אור נעלה שאינו מתלבש בכלים, וכלים פשוטים וחיצוניים, מהוים כלי תפיסה לאורות נשגבים ביותר. ככול שהדבר נעלה יותר הוא מסוגל לרדת נמוך יותר ולהתלבש בכלים פשוטים יותר.

ההבל בלימוד תורה זה יוצר מקיף בעליונים שכיוונו נע מלמטה למעלה בבחינת אור חוזר.

בשמחת תורה נמשך מקיף עליון יותר המחבר את שבעת מקיפי סוכות באור חוזר ואת המקיף באור ישר ויורד. הדבר נעשה ברקודים בשל חיבור ההפכים מלמטה למעלה ומלמעלה למטה ובשמחה, היות ותנועה זו מגיעה למקור התענוג והשעשועים העליונים. השיר מסמל מחזוריות שאין לה תחילה ואין לה סוף שהרי בסיומו של שיר שוב חוזרים אנו לתחילתו. שיר זה מסמל מקיף וסוגר ומאחד  את התורה עם היהודי כחופה המאחדת, והתורה מתגלמת כאן כחטיבה מהיהודי וכחלק נחקק בו שלא ינותק ממנו לעולם.