צום יום-הכיפורים מאחד חלקים רחבים מאוד מהעם. ליום המחילה והסליחה שמורה תודעה עמוקה בלב כל העם, וגם אלה שבמשך כל השנה לא כל כך מזדהים עם האמונה שמפעמת בקרבם – משתדלים ביום זה לצום, להתנתק משהו מהחומריות ולהתעלות.
צום יום-הכיפורים מאחד חלקים רחבים מאוד מהעם. ליום המחילה והסליחה שמורה תודעה עמוקה בלב כל העם, וגם אלה שבמשך כל השנה לא כל כך מזדהים עם האמונה שמפעמת בקרבם – משתדלים ביום זה לצום, להתנתק משהו מהחומריות ולהתעלות.
אלה שמשמרים קצת יותר מהמסורת לא רק צמים, אלא גם מגיעים לבית-הכנסת לתפילות. החלק הבולט ביותר בתפילות היום מוקדש לבקשות סליחה על החטאים שנכשלנו בהם במשך השנה. אולם בתפילה אחת – תפילת מוסף – בולט יותר מוטיב אחר. במהלך תפילה זו מגולל בפירוט רב סדר העבודה של הכוהן הגדול בבית-המקדש ביום הכיפורים, שגולת הכותרת היא כניסתו לקודש-הקדשים. פעולה שהותרה רק לו ורק בו ביום.
*
מי שהתוודע מן המקורות לסדרי העבודה בבית-המקדש יודע כי גם בחגים נוספים היה שם סדר יום מרתק. אבל באף חג איננו מתארים זאת בתפילות. מזכירים בתמציתיות את קרבנות היום ותו לא. רק בתפילות יום-הכיפורים נמצא תיאור פרטני ומדוקדק של עבודת הקודש.
גם בזמן שבית-המקדש היה קיים התייחסו עם ישראל למה שקורה שם ביום-הכיפורים ברצינות מיוחדת במינה. חז"ל מתארים, כי עם שחר התמלא בית-המקדש בקהל רב, שבמשך יותר משתים-עשרה שעות (!) עמד בדממה וצפה בחרדת-קודש בעבודת הכוהן הגדול.
אפשר אולי להסביר את היחס והחרדה המיוחדים על-פי משל מלב האדם: הלב הוא משאבת החיים ותמיד חשוב לנו כי יתפקד כראוי, אך אי-אפשר לומר כי כל הזמן אנו חרדים לגורלו. אולם מי שלבו נחשף לטיפול – בפירוש חרד לגורלו. גם אם לא ידועה לו שום תקלה בתפקוד לבו – עצם החשיפה הלא שגרתית מעוררת אצלו חששות טבעיים.
הנמשל הוא – קודש-הקודשים, שם נמצא לב הקשר של הקדוש-ברוך-הוא עם עם ישראל. המקום בו בחר הקדוש-ברוך-הוא להשרות בינינו את שכינתו. בכל השנה, מתפקד הקשר הרוחני בסתר, סמוי מאין רואים. אך ביום-הכיפורים נחשף הקשר כביכול לטיפול. עבודת הכוהן הגדול במשך היום ובמיוחד בתוך קודש-הקודשים מיועדת לשמר ואף להיטיב ולהדק את הקשר, ואין פלא אפוא שהיו חרדים להצלחת העבודה, כי היא השפיעה על עתידו של הקשר.
*
זו אפוא גם הסיבה ליחס המיוחד שנשמר בעם ישראל עד היום ליום-הכיפורים. במודע או שלא במודע חשים יהודים בשגב של היום, בעצמתו הרוחנית הייחודית שנובעת מכך שהקדוש-ברוך-הוא חושף בו את הקשר שלו עמנו יותר מאשר בכל השנה, כפי שאנו מתעדים זאת בתפילה – וזה מה שמניע אנשים לשמור את מצוות היום יותר ממצוות אחרות. זו העילה לחרדת-הקודש שאופפת אותנו ביום זה יותר מאשר בכל יום אחר.
האמת היא, שלא רק הכוהן הגדול בעבודתו משפיע על הקשר הרוחני שלנו עם הבורא. לכולנו יש השפעה גדולה על הקשר הזה. אחד הכינויים שקיבלנו מהקדוש-ברוך-הוא הוא "ממלכת כוהנים", ולא סתם כוהנים אלא כוהנים גדולים, כפי שמובא במפרשי המקרא. כי במובן מסוים, כל אחד מאתנו משתווה אל הכוהן הגדול, בכך שמעשיו יכולים להיטיב את הקשר של כלל ישראל עם הבורא, ממש כמו עבודת הכוהן הגדול.
כשם שלעבודת הכוהן הגדול ביום-הכיפורים יש משקל מיוחד – כך גם למעשינו ביום-הכיפורים יש משקל מיוחד. החרטה והחזרה בתשובה ביום זה משפיעות הרבה יותר מאשר בכל יום, ורב כוחן לפעול לפני הקדוש-ברוך-הוא להביא לנו את הגאולה השלמה, את התגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ואת בניין בית-המקדש השלישי, שבקודש-הקודשים שבו תשרה השכינה לנצח.