השבת, כמדי שבת שלפני ראש-חודש, נישא תפילה בשם "ברכת החודש" ובה נבקש ממי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות – כי יגאל כבר גם אותנו, בקרוב ממש, ויחדש עלינו את החודש לטובה ולברכה.
 
אבל הפעם תקבל התפילה משנה-משמעות. היא תחלחל בנו את ההכרה, כי אנו עומדים לפתחו של החודש האחרון בשנה – חודש אלול. חודש המאזן והסיכום של השנה החולפת, וההכנה לשנה חדשה טובה ומוצלחת יותר.
                                                   *
 
הדו"ח ההתנהגותי השנתי שאנו עורכים אישי ואיננו צריכים להגישו לאף אחד. הקדוש-ברוך-הוא הרי יודע את האמת גם בלי הדו"ח ועריכתו מיועדת אפוא אך ורק עבורנו. להגדיר לעצמנו היכן היינו בסדר ובמה עלינו להשתפר ולהיות יותר בסדר. לאתר את נקודות התורפה שבנו שעלינו לחזק. זהו מבדק תקופתי, שמייעל ומכוון כיצד למלא טוב יותר את המשימה שלנו עלי-אדמות – לקיים את רצון הבורא שבתורה, כדי להביא את הגאולה השלמה.
 
מסקנות כנות של דו"ח כזה עשויות להיות מחייבות מאוד, אבל הקדוש-ברוך-הוא לא מותיר אותנו להתמודד עמן לבד.

בחודש אלול במיוחד הוא מעניק לנו תמיכה רוחנית, שנוכל לאזור כוחות ולקבל החלטות אמיצות. תורת החסידות ממשילה זאת למלך היוצא למשך חודש אל השדה, אל העם, ומאפשר לכל אזרח לגשת אליו. כך הקדוש-ברוך-הוא בא בחודש אלול לקראתנו, מאיר לנו פנים ומאפשר לנו להתקרב אליו במידה רבה, יותר מאשר בכל השנה.
 
כאשר ספון המלך בארמונו יכולים המוני העם רק לחלום על מפגש עמו. והנה, יוצא המלך אל העם ומאפשר לכולם להגשים את החלום. מי אפוא ירשה לעצמו להחמיץ הזדמנות כזו! זה בדיוק מה שקורה בחודש הרחמים והסליחות, חודש אלול: הקדוש-ברוך-הוא מתקרב אלינו בתנועה רחומה וסלחנית וקורא: בואו, חיזרו בתשובה, קבלו על עצמכם להשתפר – ואעניק לכם את כל הסיוע הרוחני הנדרש לעמוד במשימה. האם נרשה לעצמנו לעמוד מן הצד ולהחמיץ הזדמנות כזו?!
 
ההסתכלות הזו על חודש אלול מובילה בעצם לתנועת התשובה הרצויה והטובה: תשובה מאהבה. לזהות את האהבה הגדולה שמגלה לנו אבינו שבשמים – ולהחזיר לו אהבה. להראות לו – בהחלטות טובות וגם במעשים בפועל – כי האהבה הדדית, דו-סטרית.
 
                                                   *
 
סביר להניח, כי מבין מיליוני הדו"חות השנתיים האישיים של עם ישראל אין אפילו שניים זהים. לכל אחד יש מסקנותיו הפרטיות, וגם ידועים דברי חז"ל, כי כשם שאין הפרצופים שווים כך אין הדעות שוות – ודעות אינן דווקא עמדות אידיאולוגיות. בתורת החסידות מוסבר, כי הדעת היא תהליך של הפנמת מסקנות שמוביל ליישומן – ועצמתה של הדעת הזו משתנה מאיש למשנהו.
 
אבל ככלות הכול, יש לכל הדו"חות מכנה-משותף. השורה התחתונה של כל המאזנים והסיכומים צריכה להיות אחידה: כיצד ייתכן שעדיין לא השגנו את המטרה? כיצד ייתכן שאנו עומדים לסיים שנה נוספת – וטרם באה הגאולה?!
 
זו צריכה להיות זעקה מהדהדת, מעומק הלב, שלא תניח לנו לקפוא לרגע על שמרינו. זעקה שתגרום לנו לקבל החלטות עוד יותר טובות, ליישם אותן ולקבל החלטות נוספות וליישם גם אותן. כאמור, בחודש הבא עלינו לטובה מורעפים עלינו גילויי האהבה – ועלינו לזכור כי בזמן כזה, יש להחלטות ולמעשים שלנו משקל כפול ומכופל.
 
אבל גם עוד לפני שניכנס לחודש אלול יכולים המחשבות והמעשים הטובים שלנו להכריע את הכף ולזכות את כולנו, את כל העם, בהתגלותו של המלך – הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, אמן ואמן.