פעמיים קיבלנו לוחות-הברית. בפעם הראשונה ניתנו לוחות למשה רבנו, כשעלה להר סיני בחג השבועות. אולם הם לא החזיקו מעמד זמן רב. כאשר ירד משה מההר בתום ארבעים יום וראה את מחולות החוטאים סביב עגל הזהב – השליך מידיו את הלוחות והם נשברו.
 
חלפו כמה חודשים, ובי' בתשרי (שלאחר מכן נקבע ליום-הכיפורים) הצליח משה לפעול אצל הקדוש-ברוך-הוא שימחל לחלוטין לעם ישראל על חטא העגל – ואז הוא ירד מהר סיני עם לוחות חדשים.
זו הסיבה שאת שמחת-תורה אנו חוגגים בחודש תשרי ולא בחג השבועות או בסמוך אליו. אנו מבטאים את השמחה בעיקר עם הלוחות שקיבלנו בפעם השנייה – לאחר שחזרנו בתשובה על חטא העגל. הלוחות שנותרו שלמים ולעולם לא נשברו. את יום-כיפור עצמו, בו קיבלנו את הלוחות, אנו מקדישים לתפילות רציניות, לחרטה ולבקשת סליחה – ובהזדמנות המתאימה הראשונה, מיד בסיומו של חג הסוכות הסמוך, אנו מקדישים חג לשמחתנו הגדולה עם התורה.
 
                                                         *
 
העיתוי הנבחר לשמחת-תורה מדגיש את אחד היסודות החשובים שהנחילה תנועת החסידות. כידוע, לפני שזרחה שמשה של שיטת החסידות, שרר מרחק תהומי בין בני המעמדות השונים בקהילות היהודיות. תלמידי החכמים שמרו בקנאות על כבודם וממש ביזו את בעלי המלאכה שלא זכו כמוהם לדעת תורה. גם בעלי המלאכה שמרו מצדם על מרחק מתלמידי החכמים, אם מפני יראת כבוד ואם מפני שחששו לקבל מהם מנה גדושה של עלבונות.
 
הגיע רבי ישראל בעל-שם-טוב, מחולל תנועת החסידות וגישר על התהום הפעורה בין הלמדנים לבין עמי-הארץ. הוא העלה על נס את מעט הפסוקים והמשניות שלמדים פשוטי העם והחדיר בתודעה עד כמה הם חביבים לפני הקדוש-ברוך-הוא. הוא לימד לייקר כל יהודי בעיקר בזכות נשמתו הקדושה – שבה אין שום הבדל בין הלמדן והבקי לבין הבור ועם-הארץ, והוכיח כי לכל אחד יש בעצם נשמתו קשר הדוק אל התורה – ובקשר הזה כולם שווים.
 
דומה לכך הנקודה שמובלטת בשמחתנו עם התורה בחודש תשרי. להבדיל מחג השבועות (הראשון), שבו היינו במעמד של צדיקים, ללא כל חטא – הרי שבחודש תשרי שלאחר חטא העגל, היינו במעמד של בעלי תשובה. שמחתנו עם התורה בעיתוי כזה מדגישה את היות התורה שייכת לכל יהודי באשר הוא. גם מי שחטא ונכשל, יכול תמיד לחזור בתשובה ולגלות את הקשר ההדוק שיש לו עם התורה.
 
זו גם הסיבה שאנו רוקדים במשך החג עם ספרי-תורה סגורים דווקא – להראות כי זו שמחה שלא תלויה בכמות ואיכות הלימוד. עצם היותנו יהודים היא שמזכה אותנו באושר הגדול שבהשתייכות הבלתי מסויגת אל התורה.
 
                                                         *
 
זכה דורנו לפתח מודעות מיוחדת במינה אל החוזרים בתשובה. הרבי מליובאוויטש מלך המשיח פרץ את הדרך והיה הראשון ששלח את חסידיו לגלות את הקשר הנצחי שיש לכל יהודי עם התורה – גם אצל אלה שהתכחשו אליו והדחיקו אותו – ועם הזמן, הצטרפו אל דרכו של הרבי כל החוגים והעדות. כיום, אין קהילה שלא מתהדרת בפעילות כזו או אחרת לעורר יהודים בתשובה.
 
החג שמלמד על היחס הנכון לבעלי-התשובה – שמחת-תורה – נחשב לחג המיוחד ביותר במחיצתו של הרבי. על כך יעיד כל מי שזכה להשתתף במעמד ההקפות האדיר בבית-הכנסת של הרבי, המוכר בכינויו '770', מעמד שאין דומה לו בכל העולם כולו.
 
האם יש ליחודיות של החג אצל הרבי קשר אל פריצת הדרך שלו בהתייחסות אל בעלי-התשובה? – איננו יודעים. אבל ברור שאי-אפשר להתעלם מכך.