בבוקרו של יום שישי אחד, שלח רבי מענדל’ה לקרוא לכל החסידים שהגיעו עמו, והורה להם לאסוף במהירות את מטלטליהם, ולחזור עוד באותו יום - יום שישי - למקומם הראשוני בטבריה. פניו של רבי מענדל’ה היו להבים בשעה שפקד זאת על חסידיו: “השטן בכבודו ובעצמו נגלה אלי” - לחש רבי מענדל’ה בצער וכאב... 

למה הגיב הזקן בשתי הפעמים בשתי צורות שונות ומנוגדות?

כמו בסיפור דמיוני, הגיע הרב קוניקוב בשעת לילה מאוחרת לעליית גג, בהדרכה טלפונית, פנה הרב קוניקוב לחדר בו נמצאו חבויות המחאות חתומות שלה. לבקשתה, נטל הרב קוניקוב שתי המחאות ומילא בכל אחת מהן סכום של 50,000 דולר. אחת – לתאריך של אותו יום ואחת – לעוד חודש.. 

ידידי הראשון, היושב לידי במעבר, עקב אחרי ההתפתחויות בשמחה לאיד. גלויה לגמרי. הוא עומד לצפות, על פי כל התחזיות, בכישלוני המוחץ. זה עתיד לקרות בעוד שניה. שכנו, שישב בין השניים, עדיין היה "רדום" אבל ראיתי בבירור שהוא מציץ מזווית עין אחת לקראת הבאות 

ישנם זמנים מיוחדים שבהם נותנים לנו הצצה מהירה לסיבה הגבוהה יותר לכך שאנו נמצאים במקום מסוים. וברגעים הללו אנו גם מבינים שהעיכוב הקטן שלנו, למעשה מביא אותנו בדיוק למקום שבו היינו אמורים להיות.

רומן צבט את עצמו לוודא כי איננו חולם. בעודם ממתינים לבוא הקונסול, חזר הרב רייניץ בטלפון אל אירנה ואמר לה. "הרבי בירך כי הכול יתהפך לטובה". 

"בדיוק כמו שתיארת לי את מה שמוסבר בחסידות", אמר יעקב לרב קיי כשדמעות שבות לחנוק את גרונו. "בכל השנים, הגידול העיק על הכליות והפריע לאפשרות שיהיו לנו ילדים. ברגע שהוסר הגידול – נפתחה הדרך להתממשות ברכת הרבי". 

או אז הבין דרור את פשרו של החלום: שלוש 'כוסות' היו לכתחילה בשיעור. בסוף נשארו רק שתיים, ותוססות...

שמו פיטר אבל מילדות הדביקו לו את הכינוי קוקי. תחת ניהולו של פיטר-קוקי נמצאת חנות רהיטים, אי שם במטרופולין הענק ניו-יורק, וסימני ההיכר המובהקים שלו הם סימפטיה והומור. הוא מצליח להעלות חיוך על פניו של כל מי שנכנס לחנות. "תארו לעצמכם איך מרגיש פורטוריקני מגודל כמוני, שמנסה להרגיש גברי, אך לא מצליח להיפטר מהכינוי הילדותי 'קוקי'?".