האיש זינק בהפתעה. "מה, הוא עדיין בחיים? היינו שני הכוהנים האחרונים במחנה ההשמדה. שררה בינינו ידידות קרובה. בשעת השחרור נפרדו דרכינו ומאז לא ידעתי מה עלה בגורלו".

אילנה זוכרת עד היום, בחדות רבה, את המחשבות שרצו במוחה באותם רגעי אימה. רגע אחד קבעה בדמיונה כי לא ייתכן שחיי משפחה שלמה יסתיימו סתם כך, בבת אחת. אולם ברגע הבא התחוור לה כי אכן זה מה שעומד לקרות. "כן, אנחנו עומדים למות", אמרה לעצמה.

שני הצעירים החב"דיים נפגשו עם ראשי הקהילה היהודית ולמדו על בעיות הכשרות והחינוך המקומיות. מתי-מעט מן הצעירים ידעו להפריד בין בשר לחלב. בכל טהרן היה רק מקווה-טהרה אחד, שכשרותו הוטלה בספק.

"אני לא מאמין!", ספק כפיים. "בחור צעיר ונאה כמוך, בשיא גיל הנעורים, ללא חברות, לא הולך לקולנוע. איך זה יכול להיות?".

בתוך מספר שבועות קיבלו השניים מהקדוש-ברוך-הוא תשובה מהממת. זה היה ביום בו על פי תכנונם המקורי הם היו אמורים להימצא בעיצומו של ירח הדבש, במלון באיים המלדיביים...

בהגיענו לפסגה, רוכזנו כולנו במעגל. ברגע המכריע, קודם ההחלטה הגורלית לעתידנו, נשאלנו האם אנו בטוחים בצעד אותו אנו עומדים לעשות. כולם השיבו 'כן'. חוץ ממני. פתאום מצאתי עצמי צועקת: 'לא, אינני בטוחה'...

בבוקרו של יום המשפט, גילו עובדי בית המשפט כי חבורת עכברים (!) כרסמה נתחים הגונים מהניירת המפלילה...

"כבר בשיחת הטלפון עם האישה, הייתה לי הרגשה כי הסיבה שאיבדתי את הארנק הייתה סוכן הביטוח. כאשר שמעתי לאן זה הוביל – הפכה ההרגשה לוודאית".

זה היה עבורו רגע של שבירה. רן נשכב על סלע מזדמן וכבר עלתה בו מחשבה כי הוא עומד לסיים כאן את חייו. הוא החל להעביר תמונות מחייו כמו בסרט נע והחל להתכונן לגרוע מכול.

"את קרימינלית! החוקה הרוסית הרשמית אוסרת להפלות אדם בשל לאום או דת, וההצקות שלך כלפינו מהוות אפוא עבירה על החוק!".

כאשר הוציא הרב זושא את שטרות הכסף ומנה אותם, מצא כי הסכום שלהם בדיוק פי שניים מהסכום אותו הטמין...

המוהל ניגש לשולחן עליו הונחה העריסה בה שכב התינוק והרים לרגע את העריסה. הוא לא חלם כי בפעולה פשוטה זו הוא מציל את התינוק מאסון

"אתה רואה", הסבירה לו תוך כדי שקורא. "בתזמון נבואי, דאג הרבי שהמכתב עם הברכה לבריאות יגיע דווקא אתמול ובכוונה תחילה ייעד אותו אליך!".

"התביישתי מהגוי. הרגשתי שהוא מחובר לרבאיי יהודי יותר ממני. לכן בעצם ביקשתי ממך שתספר לי על הראביי".

לילה אחד, התעוררה חנה שטופת זעה. הרבי, שכבר עזב מזמן את ריגה, הופיע בחלומה ואמר כי פג התוקף של אשרת שהייתם במקום ועליהם לחזור לפינלנד.

הקדוש-ברוך-הוא סיכל את מזימת המחבלים, ובכל כלי התקשורת דברו על זה. מה שלא ידעו בכלי התקשורת זו הברכה שישעיה אהרון קיבל מהרבי בתחילת אותה שנה לנסיעות מוצלחות.

מפלס ההתרגשות עלה. התברר כי האיש ניצול שואה יחיד מכל משפחתו. אחרי המלחמה היגר לארצות-הברית, ומאז לא פגש עוד יהודים מהסוג שהכיר לפני המלחמה, מהסוג שעמדו לפניו כעת.

'רבי, גדול רצוני לנסוע לאותו יהודי, אך אין לי את האמצעים לכך. גם לאחזקת הפעילות השוטפת במנילה אני זקוק לישועה. אם רק יתרחש נס ואמצא מימון לכרטיס – מיד אטוס אל האסיר'.

הרב ביגס תהה על התזמון המדהים של התפילין שנותרו אצלו והכיפה שנקנתה בדיוק ביום בו מישהו מבקש לרכוש אותן...

ברגע הבא התחשק לרב בלומנפלד לצבוט את עצמו, לוודא כי איננו הוזה. הנערה היהודייה הישירה מולו מבט ואמרה באומץ: "כבוד הרב, אני מעוניינת לבקש סליחה. סליחה על שקרעתי את העלון". 

ששון הגשים טיול שורשים אמיתי. לאחר עשרות שנים של נתק, הוא זכה בשעותיו האחרונות לשמוע קידוש, להאזין לדברי תורה, לשורר זמירות שבת – לחזור לשורשי יהדותו.

תוך כדי ניסיון לחזור לשביל מוכר, זיהו הצועדים מרחוק אישה מבוגרת נשענת על קביים, נושאת ידיים כלפי מעלה וממלמלת בשפתיה. כאשר התקרבו יותר, שמעו אותה אומרת: "איזה נס! השם ענה לתפילותיי!".

כאשר התעורר יעקב, נותר החיזיון החלומי מוחשי לנגד עיניו. הוא השתומם לפשר ההנחיה המוזרה. מה פתאום שלחני הרבי לרב אבוחצירה?

"אני בטוח", מסיים אליהו את תיאור שרשרת הניסים, "כי בזכות השטר מהרבי, שהיה צמוד אליי, ניצלנו בכל ההזדמנויות".

"הפסדתי את חופת אחי. אך בזכות זה – כן, בזכות נאמנותנו לשליחות הרבי וההישארות שלנו בטוקיו ביום החתונה – זכינו להציל חיים של אח אחר מעם ישראל וגם לערוך את חופתו".

בקול נרגש וחנוק מבכי אמרתי לו: "תראה, איך שהרבי לא נשאר בעל חוב לאף אחד. אתה עזרת כל כך למוסד של הרבי, ועכשיו השליחים של הרבי עזרו לך!..."

"אברהמ'טשע, הבט סביבך. מאות גופות מתגוללות בבוץ. אני... חייב לומר קדיש, ואני... עגלון...", התלעלע קולו. "אינני יודע את מילות הקדיש... אתה, שלמדת תורה, בוודאי תוכל לעזור לי. הגה עמי את מילות הקדיש ואמור אחריי אמן", ביקש-ציווה פישל בגרון ניחר.

הרבי הצמח צדק מעורר בחיילים יהודיים את כח המסירות נפש

כאשר החלב נשפך, הוא צועק על אשתו ואומר: אני צם כל השבוע ואת שופכת לי חלק ממעט החלב שאני שותה? מכיון שהדבר חוזר על עצמו, הוא גוער בה, ומאיים עליה שאם החלב יישפך שוב הוא ילך איתה לרב.

בשלב זה התרוצץ הכומר לאורכו ולרוחבו של החדר הלוך ושוב, בחוסר מנוחה, עד שלבסוף גילה את הסיבה לסערת הרגשות שלו. הוא פנה לאבי בפתאומיות והתוודה בפניו: "ר' שוחט, הנדבן בסיפור הוא אחד מאבות-אבותיי" • יהודי לעולם אינו מתנתק לחלוטין • סיפור מדהים שקרה באמת.