ישראל בקוש מקריית-ארבע, מנהל חשבונות במקצועו, בלט מאוד בין בני גילו הצעירים. בליטה לא משמחת כלל ועיקר: הוא נאלץ להסתייע במקל-הליכה, עקב בעיות גב קשות.
 
ישראל עבר טיפולים רבים, מורכבים ומסובכים, מכל הסוגים והמינים. אך כל הניסיונות לפתור את בעייתו, או לפחות להקל את כאביו, כשלו. ישראל השלים עם העובדה שלא ייפטר מהבעיה והסתגל לתפקד עמה בחיי היום יום.
 
ביום אחד לא כל כך בהיר התרגשה עליו צרה חדשה. התגלו בעיות רפואיות אצל בנו בן העשר, אליהו. אליהו התלונן על כאבים פנימיים חזקים והוריו התייחסו ברצינות לתלונותיו ופנו לבדיקות מקיפות בבית הרפואה. כשהגיעו התוצאות חשכו עיני ההורים: נקבע כי אליהו סובל מחור בלבלב.
 
הרופאים הסתפקו אם כדאי ונחוץ לנתח. הם התלבטו ממושכות ולא הגיעו לכלל הכרעה, ובינתיים שכב אליהו בבית הרפואה כאוב ומיוסר.
 
עוד ביום בו התקבלו תוצאות הבדיקה, כתב ישראל פקס לרבי מליובאוויטש מלך המשיח עם בקשת ברכה. התשובה בוששה להגיע וישראל לא ידע את נפשו מרוב צער ואכזבה. הוא ממש הילך כסהרורי. העובדה שאין הרבי משיב לבקשתו רק החריפה את הדאגה העמוקה לשלום ילדו. מדוע אין הרבי מברך את אליהו?!
 
חלפו הימים, וצערו ודאגתו הלכו וגדלו. לילה אחד, לאחר שיחה שקיים עם הרופאים, לא יכול ישראל לעצום עין. הרופאים טרם החליטו בקשר לצורת הטיפול המיטבית בבנו, וישראל חש כי אינו יודע את נפשו. הסחבת, הסבל של בנו, לא נתנו לו מנוח. שעות רבות הוא התהפך על יצועו ורק בשעות הקטנות של הלילה נפלה עליו תנומה.
 
בחלומו, נגלה אליו הרבי מליובאוויטש עם חיוך על פניו. הרבי פנה אליו ואמר לו בחיבה: "ישראל, אל תדאג. בנך יעבור את הניתוח בהצלחה. גם אתה", המשיך הרבי בחלום, "תזכה לרפואה שלמה, ולא תזדקק יותר למקל ההליכה!".
 
ישראל בחלומו הגיב בתימהון: "כיצד אוכל לזרוק את מקל ההליכה? הוא מחזיק לי את הגב". אך הרבי לא השיב. רק המשיך להביט בו וחייך.
 
החלום נגוז לקול צלצול הטלפון. מעברו השני של הקו נשמע קולו של הרב ויקטור עטיה, מנהל בית חב"ד בקריית ארבע. "ישראל", קרא הרב עטיה בהתרגשות, "הבוקר הגיעה עבורך תשובה מהרבי. התשובה כוללת ברכה והנחיה – לשאול בעצת רופאים ידידים".
 
ישראל חש כי בעורקיו זורם דם חדש. כבר באותו יום נדד בין כמה רופאים ושאל בעצתם. בתודעתו הדהדה כל הזמן ברכת הרבי בחלום, להצלחת הניתוח, והוא היה בטוח כי הרופאים יכריעו בסופם של דיונים לטובת הניתוח. ואמנם הוא צדק. הרופאים עמם התייעץ היו שותפים למסקנה, כי יש לנתח את אליהו ומהר.
 
הרופאים שטיפלו באליהו בבית הרפואה שמעו את חוות הדעת החדשות שהביא להם ישראל, והסכימו לקבל את ההמלצות.
 
וכך, בתוך זמן קצר נערך הניתוח ולשמחת כולם הוא הסתיים בהצלחה מלאה. גם ההחלמה מהניתוח הייתה מהירה מאוד. מצבו של אליהו השתקם בזריזות ובריאותו חזרה לתקנה.
 
אלא שבזאת לא תם הסיפור. בעוד אליהו הולך ומחלים, נזכר אביו ישראל במשפט הנוסף שהשמיע הרבי בחלום המופלא. הרבי בירכו שלא יצטרך יותר להיעזר במקל-ההליכה. הוא התלבט באיזו דרך לנסות להגשים את ברכת הרבי, עד שגמלה בליבו ללכת "על כל הקופה": הוא פשוט ינסה ללכת בלי המקל!
 
הניסיונות הראשונים היו כרוכים במאמץ ובסבל רב. אך ישראל לא התייאש ולא ויתר. במשך יומיים קשים הוא התאמן בצורה אינטנסיבית בהליכה עצמאית, אימונים מתישים ומכאיבים מאוד. אך ראה זה פלא. הבלתי ייאמן קרה: הוא החל ללכת ללא המקל.
 
למחרת הגיע אל הרופא שלו ללא מקל, והרופא עמד נדהם. הוא לא הבין מה שהתרחש. "לא רק הרופא. כל מכריי נעצו בי מבטי תדהמה כאשר ראו אותי מהלך ברחוב ללא המקל", מציין ישראל בחיוך. תפקודו הלך והשתפר לבלי הכר. בשלב מסוים נאלץ ישראל לעבור הסבה מקצועית והוא בחר במקצוע שבעבר לא יכול להרשות לעצמו לעבוד בו. "הרבי הציל את בני ואותי, פיזית וגם כלכלית"...