הכול החל מכאבי ראש טורדניים. יוסף עמרם שהיה תמיד אדם בריא וחזק, הותקף לפתע בכאבי ראש ותופעות מציקות נוספות. בדיקה רפואית שגרתית לא מצאה הסבר לכאביו, ויוסף הופנה לבית-הרפואה ביילינסון לסדרת בדיקות יסודיות.
 
תוצאות הבדיקות נחתו עליו כרעם ביום בהיר: התגלה גידול ממאיר בחלקה התחתון של הבטן. הרופאים המליצו לו להתחיל בתוך כמה ימים טיפול אינטנסיבי וממושך, והכינו אותו לכך שסיכויי ההצלחה שלו מעטים.
 
יוסף ואשתו התקשו לעכל את הבשורה המרה ולא ידעו את נפשם. בימים הנותרים עד תחילת הטיפול ביקרו בבתי רבנים ומקובלים בעלי-שם וביקשו את ברכתם. כולם נעתרו להתפלל בעד יוסף, אך לא היה בידם להבטיח דבר.
 
קדרות וייאוש השתלטו על בני הזוג. לאשתו של יוסף היה קשר לחסידות חב"ד והיא החליטה לכתוב מכתב ארוך ומפורט לרבי מליובאוויטש מלך המשיח. היא שטחה את תמונת המצב העגומה והוסיפה, מבלי לידע את בעלה, כי ברצונה להגיע באופן אישי לביקור אצל הרבי. מכתב התשובה של הרבי לא אחר להגיע. הרבי ברך ברפואה שלמה ואף נתן את הסכמתו לנסיעה לניו-יורק.
 
באותם ימים החל יוסף טיפול כימותרפי ב"הדסה עין כרם". אשתו, עם תשובת הרבי בידיה, עמלה לשכנעו שיצטרף אליה לטיסה, אך יוסף היה כבר מתוסכל מסבב הרבנים ביניהם עבר ולא אבה לשמוע על כך. אשתו לא הרפתה ממנו וכשהטיפול הופסק להפוגה בת שבועיים, הוא נכנע ללחציה והסכים לטוס עמה לניו-יורק.
 
לקראת חג השבועות הגיעו בני הזוג עמרם למרכז חב"ד העולמי, שם אנשים מסורים דאגו להם לאירוח מלא. ממארחיהם למדו כי העיתוי הטוב להתברך מהרבי הוא בימי ראשון, במעמדי חלוקת הדולרים לצדקה וברכה.
 
ביום ראשון הסמוך הגיעו השניים והצטרפו לתור הארוך של הממתינים לעבור לפני הרבי. לאחר שעות מתישות של עמידה מייגעת, מצא יוסף את עצמו מול הרבי. עיניים חודרות ומלאות אהבה ליטפו אותו. רעד והתרגשות רבה אחזו בו. הרבי נתן לו דולר אחד לצדקה והמשיך להביט בו עד שיצא את החדר.
 
חסידים שנכחו במקום חשו ביחס המיוחד לו זכה מהרבי. הם שאלו את יוסף מה פשר המבט המיוחד שהרבי העניק לו. יוסף אמר את שהרגיש, כי הרבי רצה לנסוך בו כוחות ולרפאו ממחלתו הקשה.
 
יוסף היה לאדם חדש מאז הפגישה עם הרבי. משהו בו השתנה. החיוך שב אליו והצבע חזר לפניו. בימים שלאחר מכן החל גם מצבו הפיזי להשתפר. בחג השבועות הרגיש חזק דיו להצטרף לחבורת חסידים, שבהוראתו המסורתית של הרבי צעדו לבית כנסת מרוחק לומר לפניהם דברי חסידות ולשמחם.
 
לאחר החג, נטל יוסף דף ועט והעלה על כתב על כל תחושותיו ומשאלותיו. הוא הגיע למזכירות הרבי והפקיד את שכתב בידי הרב יהודה לייב גרונר, מזכירו האישי של הרבי על מנת שימסור זאת לרבי. חלפו שעות ספורות ומהרבי יצא מענה: כשמגיעים לארץ יש להיוועץ בשלושה רופאים.
 
התשובה רוממה את בני הזוג עמרם והעניקה להם תחושה נפלאה. הם היו בטוחים כי הרבי פועל למענם ישועות והחליט לנתב זאת דרך אותם שלושה רופאים שיבחרו. יוסף חש שלו ורגוע במידה שלא חש מאז גילו אצלו את הגידול.
 
כמה ימים לאחר-מכן הגיע שוב יוסף לחלוקת דולרים, והרבי פנה אליו במפתיע וביקשו להקפיד על לבישת ציצית. מניין יודע הרבי כי אינני לובש ציצית? שאל את עצמו נדהם.
 
חזרו בני הזוג עמרם לארץ ומיד קיימו את הוראת הרבי. הם ניגשו לשלושה רופאים בכירים, הגישו להם את התיק הרפואי וביקשו את חוות דעתם. הרופאים צידדו פה אחד בהמשך הטיפול. פרופסור י', אונקולוג בכיר ב"הדסה עין כרם", שהכיר את יוסף ואת מצבו, לא הסתיר את פליאתו על השינוי המשמעותי שחל בו לטובה. "עלית במשקל ומצב רוחך טוב בהרבה. מה קרה?".
 
משרק הזכיר יוסף את שמו של הרבי מליובאוויטש, לא היה הרופא זקוק להסבר נוסף. "אם כך, אין לך כלל מה לדאוג", אמר. "במו עיני נוכחתי בנסים שהתחוללו בברכת הרבי".
 
הטיפולים נמשכו. לאחר סבב טיפולים בן חודשיים, עבר יוסף בדיקות להערכת מצב מחודשת. לעיניהם המשתאות של הרופאים הראו הצילומים כי המחלה איננה בנסיגה. היא פשוט נעלמה כליל... הרופאים התקשו להאמין וחזרו שנית על הבדיקות ביסודיות רבה. התוצאות כמובן היו זהות.
 
כוותיק וחסיד נאמן, מיהר יוסף לדווח על כך לרבי. כעבור כמה שבועות ערך סעודת הודיה גדולה לידידיו סיפר ברבים על הברכה שזיכתה אותו בחיים חדשים. יוסף הוסיף לחיות עוד שש-עשרה שנים יפות ומאושרות.