החלק השני בדבריו הנבואיים של הרבי התממש כעבור עשרה חודשים, כאשר חלומה של עליזה התגשם: נולדה להם בת לה קראו בשם רות. לאחר 13 שנים בהן נשא ציון בתואר בן-הזקונים, הוא איבד אותו...
לפני יותר כשלושים שנה עדיין התגוררה משפחת לוזיה בלבנון. בבעלותו של אלי, אבי המשפחה, היה עסק משגשג ומצליח בעיר מגוריהם: בחמדון.
בקיץ תשמ"ב (1982), עם פרוץ מלחמת 'שלום הגליל', נכנסו כוחות צה"ל ללבנון. הסיורים והסריקות לא פסחו על בחמדון. באחת הסריקות הזדמן חייל ישראלי לחנותו של אלי. החייל, שנקרא ברוך מרזל (כיום אישיות ציבורית ידועה), הופתע לשמוע מאיש מקומי את הפסוק "שמע ישראל"... כך נוצר הקשר בין משפחת לוזיה ובין חיילי צה"ל.
באותה עת, עמד ציון, הצעיר בבני משפחת לוזיה, לפני בר-המצווה שלו. החיילים הישראלים הציעו לאלי לערוך לבנו את בר-המצווה בירושלים עיר-הקודש. ההצעה הייתה פרועה ומורכבת לביצוע. אולם היא קרמה עור וגידים.
גם חסידי חב"ד הסתובבו באותה עת בארץ הארזים. על פי הוראת הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, הם הגיעו למקומות שונים שם, עודדו את חיילי צה"ל וזיכו אותם במצוות וגם הדפיסו מהדורות מוגבלות של ספר 'תניא' – ספר היסוד של חסידות חב"ד. במסגרת פעילותם, הכירו את משפחת לוזיה. בפעם הראשונה שהגיעו לבקר בבית לוזיה, כמעט יצאו מכליהם לראות את אלי, אבי המשפחה, עומד בפינת הבית עטור בטלית ותפילין ומעתיר תפילה.
משפחת לוזיה זכתה פתאום בידידים נכבדים, בראשם הרב לוי ביסטריצקי ז"ל, לימים רבה של צפת. "החב"דניקים התעניינו בכל פרט בחיינו", מספרת עליזה, אשתו של אלי. "הם ביקשו לדעת מה חסר לנו, ובאמת חסר לנו משהו חשוב מאוד: כמה חודשים לפני כן אירעה תקלה במקווה הטהרה ולא היו לנו אמצעים לתקנה". הרב ביסטריצקי דיווח על כך לרבי, ומשקיבל את ברכתו פיקח במרץ רב על תיקון המקווה.
לקראת חודש תשרי תשמ"ג, בהתקרב מועד בר-המצווה של ציון, הושגו כל האישורים למעבר הגבולות של משפחת לוזיה. בני-המשפחה התכוננו לקראת נסיעתם הראשונה לארץ-הקודש.
ביום המיוחל ליווה ג'יפ צה"לי את המשפחה הלבנונית אל הגבול. ההתרגשות של בני משפחת לוזיה לנשק את עפר הארץ הייתה עצומה.
חגיגת בר-המצווה נערכה באולם בכיכר הדווידקה בירושלים. כל החב"דניקים שהכירו את המשפחה מבחמדון, הגיעו לאירוע. הם סיפרו כי שלחו לרבי את תמונתו של אלי כשהוא עטור בטלית ותפילין. הרבי, כפי שהתברר, גילה התעניינות רבה בקורות המשפחה ואף ביקש לרכוש עבורם כרטיסי טיסה לניו-יורק, כדי שיוכלו לבקר בחצרו.
משפחת לוזיה הייתה מאושרת על ההזדמנות להיפגש עם הרבי. היותם אזרחים לבנונים הקשתה מעט על כניסתם לארצות-הברית, אך בסופו של דבר הכול סודר. בערב חג הסוכות הם נחתו בניו-יורק, ואת פניהם קיבלו הוריו של הרב ביסטריצקי, שאירחו אותם במשך כל זמן שהותם במקום.
חוויית הביקור לא תישכח מלבם של יהודי הלבנון לעולם. הם זכו ליחס אישי, חם ומיוחד מהרבי. השיא היה בפגישה אישית עם הרבי ביום הושענא-רבה, בעת שחילק לעוברים על פניו פרוסת עוגת דבש לשנה טובה ומתוקה. אלי ועליזה המתינו בתור דרוכים וכאשר הגיע תורם שלף אלי מתנה ייחודית ויקרה: קנקן ליין, גביע וטס עשויים כסף. על הגביע נחרת: "מתנה לכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א, ממשפחת אליהו לוזיה מבחמדון שבלבנון".
הרבי בחן את הגביע והודה על המתנה. לאחר מכן התעניין בשלומם והרבה לברכם. השיחה כולה נערכה בצרפתית. אלי סיפר לרבי כי בכוונתם לחזור ללבנון מיד לאחר שמחת-תורה, אך הרבי קטע את דבריו ואמר בטון נחרץ כי בשום אופן אל להם לחזור ללבנון! אפילו לא כדי לסגור את העסקים ולבצע הגירה מסודרת!
"זה היה עבורנו מבחן אמונה אמיתי", מספרת עליזה. "רק מי שהתנסה בכך יוכל להבין מהי המשמעות של עזיבה פתאומית והשארת הבית, הרכוש והזיכרונות מאחור. אבל בו ברגע ידעתי היטב כיצד ננהג"...
לאחר מכן סיפר אלי לרבי, כי בשל המלחמות והמתח היומיומי בלבנון סובלת עליזה ממחושים שונים, ורופאים המליצו לה על כריתת הרחם. גם כאן הביע הרבי התנגדות. הרבי אמר הניתוח מיותר וכי עליזה עוד עתידה ללדת.
הבטחה זו הייתה ממש הפתעה גדולה עבורם, כי עליזה כבר הייתה בגיל די מתקדם. "האמת היא", מגלה עליזה, "כי היה לי חלום מודחק עוד לזכות בבת. אך לא סיפרתי על כך לאיש".
כעבור מספר ימים שבה משפחת לוזיה ארצה והחלה לארגן את חייה החדשים – בישראל. לאחר שבוע נודע כי מחבלים השתלטו על בחמדון וטבחו באכזריות בתושבים הלא מוסלמים... נקל לתאר מה היה עולה בגורל משפחת לוזיה אילו הייתה שם.
החלק השני בדבריו הנבואיים של הרבי התממש כעבור עשרה חודשים, כאשר חלומה של עליזה התגשם: נולדה להם בת לה קראו בשם רות. לאחר 13 שנים בהן נשא ציון בתואר בן-הזקונים, הוא איבד אותו...
