הם נכנסו אל החנות הצפתית שבעה אנשים בבת אחת. "שלום לך. אריאל חדד?", פנה אחד מהם לבעל המקום.
 
"נכון", סקר אריאל את הקבוצה בסקרנות. מה יש לשבעה אנשים לבוא יחד לחנות למוצרי חשמל? עד מהרה התחלפה הסקרנות בפחד נורא. "אנחנו משלטונות המס", הסביר האיש. "העסק שלך עלה במדגם, והגענו לבדוק את ספרי החשבונות".
 
אריאל ידע כי הבדיקות האלה לעולם לא מסתיימות בזיכיונו של הנבדק. אבל גם הוא לא חזה אפילו בדמיונו השחור ביותר עד כמה יצא חייב. לאחר יום שלם מורט עצבים, הגיש מנהיג החוליה לאריאל את הדו"ח: שלושה מיליון שקלים חוב למס הכנסה!

לשונו של אריאל נאלמה דום. אפילו אם ימכור את העסק וגם יפרשו לו את החוב למשך כל ימי חייו, לא יצליח לגייס סכום מטורף כזה.
 
הייתה זו שנת תש"נ (1990). לקוח חרדי שנכנס כעבור כמה ימים לחנות זיהה על פניו של אריאל כי שרוי במצוקה גדולה. הוא ניסה בעדינות להראות השתתפות והתעניין מה מעיק על לבו, ואריאל סיפר לו.
 
"שמע נא", אמר הלקוח. "לדעתי, יש מי שיוכל לעזור לך". אריאל חשב כי האיש מתכוון לאדם מתוככי רשויות המס, שבידיו לבוא לקראתו ולהקל. אבל הלקוח התכוון למשהו אחר לגמרי. למישהו אחר לגמרי. "בטח שמעת על הנסים הגדולים שמחולל הרבי מליובאוויטש".
 
אריאל הנהן בראשו. מי לא שמע על הרבי מליובאוויטש מלך המשיח?
 
האיש המשיך ואמר: "אני יודע כי מתארגן כעת טיול קבוצתי אל הרבי, על ידי רב מקומי מצפת בשם הרב אהרן אליעזר צייטלין. שווה לך ליצור עמו קשר ולהסתפח אל הקבוצה. אני בטוח כי ברכה מהרבי תושיע אותך!".
 
הרעיון הפיח תקווה באריאל. הוא מצא את מספר הטלפון של הרב צייטלין והתקשר אליו. אולם הרב צייטלין נאלץ להשיב את פניו ריקם. הקבוצה כבר הייתה סגורה. "אצרף אותך אל הקבוצה הבאה, בעזרת השם", הבטיח.
 
אבל אריאל היה לחוץ. הוא רצה להגיע אל הרבי מהר. הוא הפציר ברב צייטלין וגם הפעיל שתדלנות על-ידי מכר חב"דניק, לקוח שלו בשם הרב יוסף רוזנפלד. הרב צייטלין הבטיח להשתדל. ואמנם, כעבור כמה ימים חזר לאריאל ובישר לו בשמחה כי נמצא למענו מקום והוא יכול להצטרף.
 
הביקור כולו העלה את אריאל לפסגות מרוממות של קדושה. השהייה בבית מדרשו של הרבי, התפילות במחיצתו, עשו את שלהן. אולם שיאו של הביקור היה בעת שעבר לפני הרבי ביום ראשון בשבוע, בעת חלוקת הדולרים המסורתית.
 
אריאל ראה, כיצד האנשים שלפניו חולפים ביעף לפני הרבי, מקבלים דולר ומיד נדחפים החוצה על ידי הסדרנים. הוא חשש מאוד כי לא יספיק לגולל את צרתו בשבריר השנייה 'שלו' מול הרבי. אבל כנראה שמשהו במראהו גרם לסדרנים לחמול עליו ולהימנע מלדחוף אותו. אריאל נותר מול הרבי שניות ארוכות, שהספיקו לו לפרוש במשפטים קצרים ושבורים את אסונו הכלכלי.
 
הרבי הקשיב בתשומת לב ובריכוז, אחר אסף מעל הדוכן שלפניו שני שטרות של דולר והגישם לאריאל: "האחד עבור החברה הישנה והשני עבור החברה החדשה. ברכה והצלחה".
 
יצא אריאל החוצה כשהוא מבולבל מאוד. לגמרי לא הבין למה התכוון הרבי. איזו חברה חדשה? אין לו שום כוונות לפתוח חברה או עסק חדש?!
 
אפשר לומר כי כאשר חזר לישראל, מילאה אותו תחושת ריקנות. הוא ממש לא ידע לאן מועדות פניו. וכך, במצב רוח השפוף הזה, קיבל שיחת טלפון. היה זה אחד הפקידים במס הכנסה, שאת קולו הכיר אריאל גם מבלי שיזדהה. לצערו, יצא להם לשוחח המון לאחרונה, במהלך ניסיונות כושלים של אריאל להמתיק את גזר דינו הכלכלי.
 
"אריאל, כדאי שתגיע למשרדי מהר. מהר מאוד!". כך אמר האיש.
 
"לא תאמין!", אמר הפקיד לאריאל שעה שנכנס למשרדו. "זכית בפיס! ראש הנציבות בעצמו החליט להתערב בתיקך ולהוריד את הסכום במידה חסרת תקדים. במקום שלושה מיליון, עליך לשלם מאה וחמישים אלף שקלים בלבד! מאה וחמישים אלף בלבד!".
 
כנראה, שאריאל לא תפס באמת על מה מדובר. אחרת, לא היה מעז לומר: "זה עדיין הרבה בשבילי"...
 
בדיעבד, הסתבר כי זה אכן 'הרבה בשבילו'. גם את הסכום הזה הוא לא נאלץ לכסות. נמצאו עילות שמזכות אותו בשישים אלף שקלים, כך שנותר לו לשלם תשעים אלף בלבד. וגם זאת – לא בפעם אחת. פרשו לו את החוב לתשלומים נוחים.
 
מסיים אריאל: " זמן קצר לאחר מכן החלטתי לסגור את העסק ולפתוח עסק חדש לממכר כלי בית. אכן, ידע הרבי היטב במה לברכני. בדולר אחד מזער לי את החוב של העסק הישן, ובדולר השני הביא לפריחתו של העסק החדש".