אַבָּא חִיֵּךְ וְהִסְבִּיר לִי: "נָדָב וַאֲבִיהוּא הָיוּ צַדִּיקִים מְאֹד. יוֹם אֶחָד, לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ עַם יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן לַה', הֵם נִכְנְסוּ לַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְהִקְרִיבוּ קָרְבָּן לַה'. אַךְ הֵם כָּל כָּךְ הִתְלַהֲבוּ וְהִתְקָרְבוּ לַה' - עַד שֶׁנִּשְׁמָתָם פָּרְחָה וְנִפְרְדָה מִגּוּפָם!
עָמַדְתִּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהִבַּטְתִּי סָבִיב. הַשָּׁנָה הֶחְלַטְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִשָּׁאֵר עִם הַמְּבֻגָּרִים עַד סוֹף תְּפִלַּת נְעִילָה בְּיוֹם כִּפּוּר, וְהַמַּאֲמָץ הָיָה מַמָּשׁ שָׁוֶה.
כֻּלָּם סְבִיבִי הָיוּ לְבוּשִׁים בְּבִגְדֵי לָבָן וְנִרְאוּ כִּמְעַט כְּמוֹ מַלְאָכִים שֶׁל מַמָּשׁ. הַחַזָּן נִגֵּן אֶת הַתְּפִלָּה בְּמַנְגִּינָה מְרַגֶּשֶׁת וְאָז מִישֶׁהוּ תָּקַע בַּשּׁוֹפָר. הָאֲוִירָה הָיְתָה כָּל כָּךְ קְדוֹשָׁה וּמְיֻחֶדֶת, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמֵהַיּוֹם אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת יֶלֶד טוֹב יוֹתֵר וְלַעֲשׂוֹת רַק מַעֲשִׂים טוֹבִים, תָּמִיד!
אֲבָל אָז נִזְכַּרְתִּי בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁל שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. גַּם אָז אָמַרְתִּי לְעַצְמִי אֶת אוֹתָן הַמִּלִּים בְּדִיּוּק, גַּם אָז הִרְגַּשְׁתִּי תְּחוּשָׁה כָּל כָּךְ מְרוֹמֶמֶת, אֲבָל כַּמָּה יָמִים אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁרַבְתִּי עִם אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה וְאִמָּא אָמְרָה לָנוּ: "מַה קָּרָה לָכֶם? רַק עַכְשָׁו עָבַר יוֹם כִּפּוּר וְכָכָה אִתָּם מִתְנַהֲגִים?!" - גִּלִּיתִי שֶׁהַתְּחוּשָׁה הַמְּיֻחֶדֶת נֶעֶלְמָה מִמֶּנִּי לְגַמְרֵי!
עַצְבוּת יָרְדָה עָלַי פִּתְאוֹם. הַאִם גַּם הַשָּׁנָה יִקְרֶה אוֹתוֹ הַדָּבָר? מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה?
הִרְהַרְתִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ לֹא שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהַתְּפִלָּה הִסְתַּיְּמָה. אַבָּא הִבִּיט בִּי וּמִיָּד שָׂם לֵב: "מַה קָּרָה, חָמוּד, לָמָּה אַתָּה נִרְאֶה עָצוּב?" הוּא שָׁאַל אוֹתִי.
סִפַּרְתִּי לוֹ עַל מַה שֶּׁחָשַׁבְתִּי, וְאַבָּא הֵגִיב: "אַתָּה מַמָּשׁ מַזְכִּיר לִי אֶת נָדָב וַאֲבִיהוּא, שְׁנֵי הַבָּנִים שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל".
"בֶּאֱמֶת?" הִתְפַּלֵּאתִי, "בַּמֶּה אֲנִי מַזְכִּיר אוֹתָם?"
אַבָּא חִיֵּךְ וְהִסְבִּיר לִי: "נָדָב וַאֲבִיהוּא הָיוּ צַדִּיקִים מְאֹד. יוֹם אֶחָד, לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ עַם יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן לַה', הֵם נִכְנְסוּ לַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְהִקְרִיבוּ קָרְבָּן לַה'. אַךְ הֵם כָּל כָּךְ הִתְלַהֲבוּ וְהִתְקָרְבוּ לַה' - עַד שֶׁנִּשְׁמָתָם פָּרְחָה וְנִפְרְדָה מִגּוּפָם!
זֶה מַה שֶּׁקָּרָה לְךָ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. הַנְּשָׁמָה שֶׁלְּךָ הִתְרַגְּשָׁה וְהִתְעוֹרְרָה, אַךְ הִיא לֹא הִשְׁפִּיעָה עַל הַגּוּף, עַל הַמַּעֲשִׂים, וְלָכֵן הַהַרְגָּשָׁה הַמְּיֻחֶדֶת לֹא הֶחְזִיקָה מַעֲמָד".
"יֵשׁ לִי רַעְיוֹן!" הִכְרַזְתִּי אַחֲרֵי הִרְהוּר קָצָר, "מֵהַיּוֹם אַקְפִּיד לִטֹּל יָדַיִם מִיָּד כְּשֶׁאָקוּם בַּבֹּקֶר. וְגַם אִם יִהְיֶה לִי קָשֶׁה לִפְעָמִים, אֶזְכֹּר אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל יוֹם כִּפּוּר וּבְעֶזְרַת ה' זֶה יִתֵּן לִי כֹּחַ".
"רַעְיוֹן יָפֶה מְאֹד" נֶהֱנָה אַבָּא, "בִּזְכוּת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, הַגְּאֻלָּה בְּוַדַּאי תַּגִּיעַ עוֹד הַיּוֹם!"
(לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת חֵלֶק ג' עמ' 987)