עוג מלך הבשן
 
דווקא משה רבינו, המאמין הגדול בה', שבטחונו בה' שלט ברגשותיו, במחשבתו ובמעשיו, נתקף חרדה על סף הכניסה לארץ, עת עוג מלך הבשן וצבאו יצאו למלחמה ואיימו להרוג את בני-ישראל, עד שהקב"ה הרגיעו ואמר לו "אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו".
 
ומדברי ה' "אל תירא אותו" בלשון יחיד, משמע שרק משה פחד מעוג וצבאו, ואילו שאר בני ישראל בטחו בה' והיו שאננים ורגועים וכלל לא פחדו - אם כן יש כאן מצב אבסורדי:
 
בתחילה משה האמין בכוחו של ה' לכבוש את הארץ, ודווקא רבים מבני-ישראל חששו ופחדו מעוצמת 31 המלכים שחיו בארץ, כדברי המרגלים "כי חזק הוא ממנו", אך בהמשך מתוך להט אמונתו היוקדת, הצליח משה לשכנע את העם ולהפוך דעתם מקצה לקצה, להאמין בכוח ה' ולא לחשוש ולפחוד מהגוי, עד שמרוב התלהבות האמונה, היו אנשים שמיד ניסו לעלות ולכבוש את הארץ, כפי שמסופר בתורה "וישכימו בבוקר ויעלו .. אל המקום אשר אמר ה'" [מעשה שנכשל, כי הוא נעשה ללא ציווי והוראה משמים];
 
ואילו עתה, כשמאיים עליהם עוג מלך הבשן, רק משה חרד וחשש ממנו, ואילו שאר בני ישראל היו רגועים ובטוחים בנצחונם בלי חשש: מה קרה פתאום לאותו צדיק, וכי הוא פחד מזרועו של בשר-ודם, בשעה שה' אתו? איך זה מתאים לדבריו "לא תערצון ולא תיראון מהם, כי ה' אלוקיכם הוא ילחם לכם"?
 
זאת ועוד: חודש וחצי לפני מלחמת עוג (בתחילת חודש אלול לשנה האחרונה של ישראל במדבר), יצא למלחמה נגדם סיחון מלך האמורי, אחיו של עוג, שהוא היה מלך גבור ומדינתו היתה חזקה ומבוצרת יותר מארץ מצרים, ומשה היה רגוע ובטוח בנצחון ולא חשש, ואכן כך היה - סיחון ועמו הובסו וארצם נכבשה ללא כל נפגעים במחנה ישראל, ומה קרה עכשיו, שבועות בודדים אחרי הנצחון הגדול (בסוף חודש תשרי) - שמשה נתקף בחרדה וחשש מעוג ועמו?

עוצמתו של עוג
 
חז"ל מסבירים שמשה חשש לא מכוחו הפיזי של עוג - שהרי ברור שעוצמה גשמית חזקה ככל שתהיה, הינה כאין ואפס ביחס לכוח ה', אלא מכוחו וזכויותיו הרוחניות:
 
עוג היה האיש החזק והגבור ביותר מאז ומעולם, מגיבורי הנפילים "בני האלוקים" (סבו, היה שמחזאל שירד משמים, כמסופר בפרשת בראשית) גבורתו האדירה באה לידי ביטוי גם באורך חייו - שמונה מאות שנה (נולד בשנת א'תרנ"ו, עוד לפני המבול), הוא היה האיש היחידי בעולם שבגבורתו שרד את המבול מחוץ לתיבה (נתלה ונאחז בצידי התיבה במשך כל ימי המבול!)[iii], ועתה הבריון האדיר הזה הרים בידיו הר עצום בגודל של כמה ק"מ ובא להשליכו על מחנה ישראל כדי לקבור חיים את כל העם!
 
מכל זה, משה רבינו כלל לא חשש - כי אין המאמין האמיתי חושש מכוחו הגשמי, מאגרופו ומאמצעי הלחימה האיומים והחזקים של הגוי העומד מולו, גבורתו ועוצמתו הגשמים של עוג לא עשו על משה שום רושם, חששו נבע אך ורק מכוחו הרוחני, ול"עוג" היו כמה זכויות רוחניות:
 
1) בשונה מכל אנשי דור המבול ששחתו וקלקלו במעשיהם הרעים ובגין כך נענשו ומתו במבול, הוא היה ירא שמים ולא חטא, ובגין כך ניצל מהמבול.

2) לאחר המבול דבק באברהם אבינו והיה לאחד מ"אנשי ביתו" ויש אומרים שהוא "אליעזר" עבד אברהם.

3) כשה' ציווה את אברהם לעשות ברית מילה, גם עוג נימול, כמסופר בזוהר ש"עוג קיבל את האות ברית קודש של המילה" [לכן אמר ה' למשה "אל תירא אותו", שהמילה "אותו" רמז לאות ברית קודש של הברית].
 
4) כשבמלחמת המלכים (עליה מסופר בפרשת לך לך) נשבה "לוט" בן אחיו של אברהם, היה זה עוג ("הפליט") שרץ לאברהם שישב בחברון, וסיפר לו על מעללי המלכים הרעים כדי שאברהם יציל את לוט.

[כוחו הרוחני המופלא רמוז גם בשמו "(עוג מלך ה)בשן" - ראשי-תיבות נ' (=50) שערי בינה, דרגה עליונה וחזקה בעוצמתה, ועוד נאמר עליו "(ערשו ערש) ברזל", ראשי תיבות בלהה רחל זלפה לאה, שכוחו שקול ככל האמהות הקדושות].
 
מכך חשש משה רבינו, מזכויות אלו, "שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו"!
 
[ראוי להבהיר חששו לא היה מביטול הבטחת ה' לכיבוש ארץ-ישראל, אלא שלא יצליחו להכניע את עוג, שארצו "בשן" מעבר לירדן בחוץ לארץ, ובגין כך יצטרכו לעשות סיבוב ולעקוף את ארץ הבשן וכך יתעכבו זמן נוסף בדרכם לארץ]. 

ההסתכלות הנכונה על משה
 
הנה לנו שתי תפיסות הפוכות ומנוגדות על משה - התפיסה הפשטנית והלא-נכונה היא שמשה חשש מהכוח גשמי, והתפיסה האמיתית שהוא כלל לא חשש מזה:
 
לא היתה למשה שום חולשה אנושית של פחד ומורא מצבא אדיר וחזק, משום שהיה שלם באמונה אמיתית בכל לבו ונפשו בה' אחד, הוא הכניע וביטל את יצריו ותחושות הפחד הטבעיות, אפילו את הפחדים של כל בני ישראל ביטל, עד ששום יהודי לא פחד בראותו הר אדיר מונף בידי בריון ענק הבא לקוברו חיים תחתיו, כי האמינו בהבטחה המופרשת של ה' שיכנסו לארץ, יהודי מאמין נעדר יראת סכנות ופחד מאדם אחר התקיף ממנו; פחדו של משה לא היה מ"מורא בשר ודם" אלא מ"מורא שמים", מזכויותיו של עוג.

בני-ישראל לא פחדו
 
לכן אמרה התורה "אל תירא אותו" שרק משה רבינו פחד מעוג ולא שאר בני ישראל:
 
רק משה רבינו היודע להביט לכוחות הרוחניים הנסתרים של האדם ראה את זכויות של עוג וחשש מהם, אבל שאר הציבור שלא ידעו להבחין ולהכיר בזכויותיו הרוחניות, שהרי אין לאדם רגיל יכולת להשקיף לפנימיות הזולת מבעד למעטה הגשמי חיצוני של הגוף - לא חששו וייראו מפניו. 

למה נמוגו זכויותיו של עוג
 
ומדוע באמת נמוגו כל זכויותיו האמורות של עוג, והוא הפסיד במלחמה, הומת בידי משה רבינו ועמו וארצו נכבשו בידי ישראל:
 
א) כי מולו עמד משה רבינו, שמובן ופשוט שזכויותיו נעלות לאין-ערוך מזכויות עוג. לכן הדגיש ה' למשה "אל תירא אותו כי בידך נתתי", הקב"ה רמז לו שהוא עצמו, "בידך", יהרוג את עוג, כי כל מעלותיו של עוג, הינן כאין ואפס מול איש האלוקים - משה. וכך היה למעשה, שמשה לבדו הכה את עוג במכת גרזן על קרסולו והמיתו.
 
ב) זכויותיו הרוחניים של עוג, כששמר על טהרה בדור המבול בטלו, כיון שבמשך השנים "חלל[xii] בריתו", והפסיק לשמור על הקדושה והטהרה.
 
ג) ברגע שעוג רצה לפגוע בעם ישראל, כשהרים את ההר - בטלו כל זכויות והגנותיו: כי כל המעלות הרוחניות הנעלות והחשובות שיהיו, אפילו מעלות שנחשבות מאוד אצל משה רבינו, בטלות ונמוגות כאין וכאפס בשעה שבאים לפגוע בעם ישראל. 

אין לחשוש מהאוייבים
 
מכאן למדנו מספר דברים מרתקים שבהם מסר גם לדורנו:
 
1) אין לחשוש מכוחם הפיזי-גשמי של אויבינו אלא רק מכוחותיהם וזכויותיהם הרוחניות, לעיתים אוייב מפחיד, הוא 'נמר של נייר' שאין בו ממש, ודווקא אוייב חלש - מסוכן, בשל זכויותיו הרוחניות.
 
2) לפעמים הגוי ניצל דווקא בזכות היהודי, הוא מצליח לפגוע ביהודי דווקא בזכותו, כמו עוג שדווקא בגלל שהיה מאנשי ביתו של אברהם משה רבינו חשש מפניו.
 
3) כל אדם בעל זכויות גדולות ככל שיהיו, ברגע שקם נגד ישראל - כוחו נמג וכל זכויות בטלות ונמחקות כאין ואפס.
 
4) אין אדם יכול לעמוד על בסוד חבירו ואינו יכול לדעת מה מסתתר בפנימותו, אבל הצדיק עיניו צופיות למעמקי הנפש והוא חוזה מבעד למעטה החיצוני את הסגולות והתוצאות החזקות של המעשים הטובים של בני-האדם, אפילו של גוי רשע הקם נגד ישראל. גם אדם הנראה מעורטל מכל זכויות, יכולות שתהינה לו זכויות מופלאות ומרוממות עד שיכול אולי, לדעתו של משה רבינו, להכניע את מחנה ישראל, כי "ה' יראה ללבב" והוא לא מקפח שכר כל בריה על מעשה טוב שעשה.
 
5) אמונה עצומה יש ליהודי - גם כשמאיימים עליו במוות וודאי תחת ההר, אינו חושש והוא מאמין ובוטח בה'.
 
6) ברגע אחד השתנה משה רבינו ממצב של חרדה ופחד מעוג מלך הבשן, לאמיץ כח עד שיצא לבדו ללא שום סיוע והגנה, למערכה המסוכנת בלי פחד מתוך אמונה אמיתית בהבטחת ה' "כי אותו נתתי בידך"!

כח לגאולה רוחנית וגשמית
 
הדברים האמורים מיוסדים על שיחת הרבי בלקוטי שיחות - והרבי מסיים דבריו ומקשר אותם לגאולה השלימה:
 
בכמה וכמה שנים, וגם בשנה זו, קוראים פרשת חוקת בשבת שלפני ימי חג הגאולה - יב-יג תמוז, והרי מיום השבת מתברכים כל ימי השבוע הבאים אחריו, כלומר שמפרשת השבוע נמשך הכוח לכל המאורעות שיתרחשו בשבוע הבא - ובעניננו רואים ממלחמת עוג לגאולת יב-ג תמוז:
 
כשם שבנוגע לעוג מלך הבשן הרי תחילת כיבושו היתה דווקא על ידי משה רבינו עצמו, ככתוב "בידך נתתי אותו", וגם בפועל "משה הרגו", אבל על-ידי זה נעשה נס לכלל ישראל "ויכו" לשון רבים, שכלל ישראל קיבלו כוח להאבק ולהלחם בממלכת הבשן;
 
כך גם בנוגע לגאולת יב-יג תמוז שעל-ידי היסורים ומסירות הנפש של בעל הגאולה, שהוא האתפשטותיה של משה רבינו בדורינו, נמשך הכוח לגאולה ל"כל מחבבי תורתינו הקדושה, שומרי מצוה", ואפילו ליהודים ש"בשם ישראל" הוא רק "יכונה" (שמו היהודי הוא כינוי בלבד ואינו חלק ממהותו הגלויה),
 
מכאן הכוח לכל יהודי ויהודי שיוכל להכנס לארץ ישראל ולא יצטרך להמתין ולעשות סיבוב סביב ארץ עוג, כי כבר ויכו אותו, ומיד הוא יכול להכנס לארץ ישראל הרוחנית,
 
וזה מהווה הכנה והקדמה לכניסתנו לארץ ישראל הגשמית בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקינו, יבוא ויגאלינו ויוליכינו קוממיות לארצינו, בגאולתינו בקרוב ממש.