הערך המספרי של 'חשן' זהה לזה של 'משיח'. התגלותו לעין כול של המשיח, תכף ומיד, תבשר על כך שאכן הגענו למצב הנכסף של אלוקות גלויה.
החושן הוא אחד מבגדי הכוהן הגדול. קבועות בו 12 אבני-חן, שעליהן שמות 12 שבטי ישראל ובין קפליו מונח השם המפורש של הקדוש-ברוך-הוא. השם המפורש הפך את החושן ל'אורים ותומים': כאשר עלתה שאלה חשובה לציבור, התקבלה מאותיות החושן תשובה בדרך נס – חלק מהאותיות שעל האבנים האירו והרכיבו את התשובה.
מצב זה התקיים בזמן בית-המקדש הראשון. לאחר מכן, בבית-המקדש השני, לא היה בחושן השם המפורש. הכוהן הגדול לבש את החושן, אולם בהעדר השם המפורש הוא לא שימש כ'אורים ותומים'.
איך היה אפשר ללבוש את החושן בלא המרכיב המהותי שעושה אותו ל'אורים ותומים'? הדבר מובהר מתוך עיון בתיאור הכנת החושן. כאשר מפרטת התורה את תהליך ההכנה היא אינה מזכירה את היות החושן 'אורים ותומים'. רק לאחר השלמת התהליך, היא כותבת: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים". משמע, שסגולתו של השם המפורש הייתה ערך מוסף ולא חלק מעצם מהותו של החושן. ממילא, גם בלעדיו שייך וראוי ללבוש את החושן.
החושן כפי שהיה בבית שני רומז למצבנו בגלות – מצב בו האלוקות נעלמת ולא ניכרת. הדבר גם רמוז בשמו של החושן כפי שהוא מופיע בתורה בכתיב חסר – 'חשן': האותיות 'חשן' מרכיבות גם את המילה 'נחש' – ביטוי להעלם והסתר אלוקי, שנוצר בראשיתו בעטיו של הנחש (בסיפור חטא עץ הדעת)
תפקידנו הוא לקיים תורה ומצוות ובכך לגלות את האלוקות הנעלמת. וגם עובדה זו מרומזת בשם 'חשן': הערך המספרי (הגימטרייה) של 'חשן' זהה לזה של 'משיח'. התגלותו לעין כול של המשיח, תכף ומיד, תבשר על כך שאכן הגענו למצב הנכסף של אלוקות גלויה.
(ליקוטי שיחות כרך יא עמוד 133)
