יוסף לא ידע אם אחיו אכן יסמכו על דברתו ולקח סיכון שהם יחששו לכשרות המאכלים ויימנעו מלאכול. מכל מקום, מצדו הוא התאמץ להכין סעודה מתאימה לצרכיהם.
כאשר הגיע אחי יוסף בפעם השנייה לביתו במצרים, ציווה יוסף על נאמן-ביתו להכין סעודה מכובדת. יוסף השתמש במילים "וטבוח טבח – והכן", ומפרשת הגמרא כי המילים 'טבוח טבח' רומזות לשחיטה, והמילה "והכן" – להוצאת גיד הנשה. מה שאומר, כי יוסף הכין סעודה כשרה על פי כללי התורה.
מצד אחד, התנכר יוסף לאחיו ודיבר איתם קשות – כדי לבחון אם הם מתחרטים באמת על מכירתו. מצד שני – הכין הוכחות לקראת רגע האמת, כאשר יתוודע לפניהם. לכן בביקורם הראשון במצרים, כאשר בחר לאסור את שמעון, הוא עשה זאת רק "לעיניהם" – אבל "כיוון שיצאו, הוציאו והאכילו והשקהו" (רש"י) – עובדה שבוודאי התגלתה להם בהמשך על-ידי שמעון. לכן גם בביקורם השני הפתיעם בהזמנה אישית לסעודת צהריים בביתו, והוסיף להפתיעם כאשר הושיבם לפי גילם ואמותיהם "הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו". ומאותה סיבה רמז לפניהם כי הסעודה מוכנת לפי כללי הכשרות.
יוסף בהנהגתו גם מלמד פרק בהלכות הכנסת אורחים: הוא לא ידע אם אחיו אכן יסמכו על דברתו ולקח סיכון שהם יחששו לכשרות המאכלים ויימנעו מלאכול. מכל מקום, מצדו הוא התאמץ להכין סעודה מתאימה לצרכיהם. משום שלמען אורחים ראוי לטרוח ולהתאמץ, אפילו כשיש ספק אם בכלל ייהנו מכל המאמץ שמושקע בעבורם.
זוהי אהבת-ישראל עמוקה ואמיתית. השתדלות יתירה במצוות אהבת-ישראל תמהר להביא את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח- צדקנו, תכף ומיד ממש.
(ליקוטי שיחות כרך לה עמוד 181)