"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".
איזו נפילה!
לצאת מהבית המואר של אבא צדיק, יצחק, לצאת מהישיבה של שם ועבר, בה עסק בעיונים רוחניים בלבד, וליפול על המקום הכי מושחת - "חרן" - שמסמל "חרון אף ה' בעולם".
מחכים לו שם חיים לא קלים, יחסית למי שיצא הרגע מעולם רוחני : מעסיק חמדן ונוכל וחברה מושחתת, שמשתפת פעולה עם הרע.
ודווקא שם הוא מצליח: נישואים ושנים עשר ילדים- השבטים- שכולם מושלמים בחינוך טהור.
הנשמה שלנו יוצאת גם כן למסע כזה, מבאר שבע לחרן.
"באר שבע", על פי הקבלה, היא ספירת הבינה, שהיא המקור של שבע המידות. במילים פשוטות: רמה הכי גבוהה בעולם הרוחני.
"חרן" - חרון אף ה' בעולם, זה העולם שלנו : עולם גשמי, חומרי, עולם של התמודדות עם רע, עולם שמעלים על הנשמה שלו, על אלוקים.
ירידה. אבל יש לה כוונה.
יהודי יתגבר על ההעלמות של חומריות העולם, ודווקא שם יבנה בית טהור.
דווקא דרך הירידה הזו, הנשמה מגלה את האור שבה.
היא עושה מהגשמי כלי לרוחני. זהו הענין של המצוות.
"וילך חרנה"-
הוא אמנם בירידה- לחרן, אבל הוא דווקא במצב של הליכה- התקדמות !
"חרנ - ה"- הוא מגלה בחרן את הה' האלוקית, בה נברא העולם, את הכח האלוקי שבבריאה.
היהודים בכל הדורות התמודדו והאירו את העולם.
ועכשיו העולם הוא כבר כלי מוכן לכל האורות.
צריך רק לפתוח את העיניים ...
ולראות- גאולה.
